מתוך בונצ'ה שתוק (י"ל פרץ)

זהו רק קטע קטן מתוך הסיפור "באנטשע שווייג", התופס 11 עמודים בקובץ "אין טן יארהונדרט"בהוצאת איווא (בואנוס אירס 1952). מה שמובא - בקיצור – מתרחש בבית הדין של מעלה לאחר מותו של הסבל בונטשה, המכונה "שווייג"(שתוק) על שתיקתו. קודם דברי מליץ היושר המסכם  את  חייו

"מימיו לא בא בתלונה, לא על אלוהים ולא על בני אדם. בעיניו לא הבהיק מעולם זיק השנאה. מעולם לא נשא עיניו כלפי מעלה מתוך תרעומת איוב לא עמד בניסיון והוא היה אומלל מאיוב…לשמונה ימים הכניסוהו בבריתו של אברהם אבינו. מול שאינו מוחה לא עצר בעד זרם הדם והוא סבל הכול ושתק.

שתק אפילו כאשר מתה עליו אימו ובהיותו לבר מצווה זכה לאם חורגת…היא מנעה אוכל מפיו, נתנה לו לחם יבש מתמול שלשום, עצמות יבשות במקום בשר… והיא עצמה אכלה ושתתה מכול טוב…לעומת זאת לא חסכה ממנו את ציפורניה החדות ובשרו נעשה כחול מרוב מכות…עם בוא האביב בא לכרך הגדול ואבד בתוכה, כטיפת מים בתוך הים… מותז בבוץ של אחרים, מזוהם מרוק פיותיהם, מודח ומגורש בלי הרף, עם המשא הכבד על  גבו, מן המדרכה אל מרצפת הרחוב, אל הכביש, בין העגלות, הכרכרות והחשמליות, מציץ כל רגע ורגע  אל עיני המוות…והוא היה שותק. מעולם לא עשה חשבון כמה המשא שעליו לשאת בעבור פרוטה…הוא לא הרהר אחרי גורלו ולא אחרי גורלם של אחרים, אלא היה סובל ושותק…גם את שכרו לא היה מבקש בקול רם… הוא שתק אפילו כאשר היו מקפחים את שכרו וזורקים לידו אסימון במקום מטבע. לכול ועל הכול היה שותק.

אב בית הדין: אתה סבלת  את כל זה ושתקת… שם לא הבינו זאת ואפשר שגם אתה בעצמך לא ידעת כי יכול אתה לצעוק ולהתמרד, כי מצעקתך תרעדנה ותיפולנה גם חומות יריחו. ואתה בעצמך לא ידעת את הכוח הטמון בך… קח לך את אשר תיקח".

- "אם כן, רוצה אני באמת כי תינתן לי מדי בוקר בבוקר לחמנייה חמה בחמאה טרייה"

הדבר יצא מפי בונצ'ה והדיינים עם המלאכים הורידו ראשם מבושה.

הקטיגור צחק.

י"ל פרץ  (1852-1915 )