בימים האחרונים ובקשר לבחירות בקדימה יש מי שמציג אמות מידה לבחירתו של ראש הממשלה הבא.
ברצוני להעריך (או לפסול) אמות מידה אלה.
אמת המידה הראשונה, עליה הוסכם בתמיכה מאסיבית של התקשורת היא "לא להיות אהוד אולמרט". עובדה היא אולמרט לא יגיש את מועמדותו בבחירות קדימה. אבל היא כללית מדי. בקטגוריה זאת יש מיליוני אזרחים. האחד שזוכה בגדול הוא בנימין נתניהו. בראש מפלגתו, הליכוד, השיג עבורה שנים עשר מושבים בכנסת – כ10 אחוז מהמצביעים. התוצאה הגרועה ביותר זה עשרות שנים. היא קשורה לא עם התפיסה הלאומית אלא עם מדיניותו הכלכלית שהובילה לקיטוב חברתי ולערעור מדינת הרווחה. מכיוון שאחרי הבחירות הליכוד לא היה בממשלה, אי אפשר לטעון שהתמיכה נובעת מפעילות ממשלתית כלשהי. אך, להפתעתנו, הפופולאריות של נתניהו הולכת וגדלה והסקרים מעניקים לו יותר קולות מאלה שהשיג בבחירות. יש להוסיף שהצהרותיו המדיניות אינן מחדשות. פרט לגילוי הסיכון שבמדיניות הגרעין האיראנית – המשותף לו ולכמה מאות מדינאים - וההצהרה ש"אולמרט (או מי שלא יהיה) יחלק את ירושלים "אי אפשר לרשום כותרת על שמו. בבירור הוא מי שהשיג את הניקוד הרב ביותר מאמת המידה הראשונה: "הוא איננו אהוד אולמרט". עוזי דיין, אשר במשך הרבה זמן ריכז את המסע - ואת המשא - נגד אהוד אולמרט - לדבריו ללא מטרות רווח ומתוך פטריוטיות, הצטרף לליכוד. הוא מהוון לטובתו, כקבלן משנה, את היתרון "לא להיות אהוד אולמרט". חמישה או עשרה מושבים שהמסע השלילי נגד אולמרט מוסיף לליכוד, מאפשרים לעוד אחד מחמולת דיין להצטרף לכנסת (אם כבר משפחת דיין, הייתי מעדיף את אביב גפן). הדבר די פרדוכסלי כי כל ההאשמות נגד אולמרט מתייחסות לתקופה בה הוא היה חבר ליכוד מה שהיה גורם לפסילת שאר חברי המפלגה, ולא כמו שאומר הוגה הדעות דיין, "להצטרף אליה כי היא היחידה שיכולה להילחם בשחיתות". כל הכללה היא מסוכנת. אם בהגינות מדובר הייתי מעדיף את בנימין זאב בגין, גם הוא מהליכוד, שנוסע באוטובוס ואינו מעשן סיגרים. אני מבהיר. כל הקטע הזה אינו מאשר את אשמתו של אולמרט. ראש הממשלה אולמרט וכמוהו האזרח בוזגלו, הוא חף מפשע עד שאשמתו מוכחת בפני בית דין. הדבר לא הושג למרות גיוסו לעניין של אחרון ל"ו הצדיקים ומראשוני בית"ר, מר טלנסקי.
עוד אמת מידה, תוצרת ארצות הברית, היא :"מי יכול לענות לטלפון – של הקו האדום - בשלוש
בבוקר. עצה טובה? להעסיק קשר, למשל אותי. אמת המידה ממשמעת שראש הממשלה חייב להיות אדם פאסיבי, שפותר את הבעיות כפי שהן מופיעות לפניו. לדוגמה, האם בגין חיכה עד שלוש בבוקר לטלפון מסדאם חוסיין, כדי להפציץ את הכור העיראקי? האין זה הגיוני יותר שהחליט על כך מאוחר יותר וביוזמתו.
ראש ממשלה מכיר את בעיות מדינתו ומנסה לפתור אותן לפי האג'נדה שלו. ממשלת רבין השנייה זכתה להישגים בחינוך ובכלכלה. לאו דווקא בשלוש בבוקר.
אמת מידה שלישית אותה אומרים תוך הרמת סנטר ובמבט נוקב :" לראש הממשלה חייב להיות ניסיון צבאי, רצוי כרמטכ"ל ולהיקרא שאול מופז או אהוד ברק"
בן גוריון היה ראש ממשלה ושר הביטחון, בניסיון הדל שרכש בגדוד העברי. לא תמיד זכה בהצלחות צבאיות, לדוגמה בלטרון. אף אחד לא יוכל לשלול את הישגיו כראש ממשלה וכראש המדינה בדרך, לדוגמה הכרזת העצמאות כנגד דעתו של מזכיר המדינה האמריקאי או עיצוב צה"ל תוך איחוד חילות המחתרת השונות.
הדוגמה הטובה ביותר לראש ממשלה אזרחי הוא לוי אשכול, אשר כשר הביטחון הכין יחד עם רבין את מלחמת ששת הימים. הכשרתו הייתה מנהלתית ולא צבאית. התקשורת הכריחה אותו לוותר על תפקידו כשר הביטחון לטובת משה דיין, שעלה עליו, כפי שהוכח??? במלחמת יום כיפור. אבל אשכול השיג לצה"ל את הנשק הנחוץ ולמדיניות החוץ הישראלית את התנאים לשמור על פירות הניצחון. הוא זה שביטל את המשטר הצבאי, שהיה אחראי להרג בכפר קאסם.
יקשה עליי להציג את גולדה מאיר כראש ממשלה מוצלח. אוכל לטעון שלכישלונותיה במלחמת יום כיפור, כולל הסירוב לנהל משא ומתן עם סדאת טרם המלחמה יש טביעת אצבעותיו של דיין. (גנרל? לא?).
בכלל הבעיה של ישראל אינה צבאית. צה"ל יוכל לענות על האתגרים השונים. הבעיה היא מה עושה ההנהגה המדינית לאחר הניצחון הצבאי. ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים. איבדה את ארבעים השנה שבעקבותיה.
אני סבור שלרבין ולברק היו הצלחות.
איני סבור שנבעו בלעדית מניסיונם הצבאי. אם ברק נהג בחכמה בנסיגת ישראל מלבנון, היה זה בזכות שכלו הישר ולא לפי כישוריו הצבאיים.
על יסוד הניסיון עם אולמרט יש מי שמעמיד במרכז את ההגינות המנהלית, שהיא בהחלט רצויה, אך לא התנאי היחיד. כפי שאף אחד אינו בוחר רופא מנתח בגלל הגינותו, אף אחד אינו יכול לראות בה את התכונה היחידה הרצויה לראש ממשלה.
לאחר שהעמדנו סימני שאלה על אמות מידה שונות, מה היא התכונה הרצויה?
האג'נדה (סדר היום).
מה מציע המועמד לחברה ולכלכלה הישראליים? איזו דרך מציע להסדר עם הפלשתינאים? או לחילופין הצעה להחלטה פוליטית חד - צדדית?
כנראה בעזרתו של יועץ חדש גילה ברק שלקדימה ולעבודה יש לגבי הפלשתינים גישה דומה : "שתי מדינות לשני העמים". התוכית שהגיש אולמרט לאבו מאזן היא תאום כמעט זהה של מה שברק הציע לפרס נובל ערפאת. כמו ב"כוכב נולד" צריכים להוכיח מי הוא המושך ביותר : נינט או הראל סקאת? ציפי לבני או אהוד ברק? מי יקבל יותר אס. אמ. אס? אם העבודה תנסה להוכיח, על יסוד תוכנית זהה, שיפעלו טוב יותר, הסיכוי קלוש. אם בסקס אפיל מדובר ציפי לבני מושכת יותר.
יש לי רעיון ואינני מבקש גמול עליו. מדוע מפלגת העבודה לא תציג בנוסף לתוכנית המדינית, אסטרטגיה חברתית -כלכלית? בבימה הפוליטית אין מקום לשתי מפלגות מרכז. העבודה יכולה להיזכר בעברה ולעבד פרוגרמה שתכלול, לדוגמה תוכניות בניה של דירות אשר המשכנתא שלהן תהיה בהישג בעלי ההכנסות המוכות, השקעות הון בפריפריות, נגישות לאוניברסיטה למי שהוריהם דלי הכנסה וציוניהם בפסיכומטרי נמוכים (לתת לסטודנטים אלה את האפשרות להתחיל בלימודים).
מצביעי ליכוד בעשירונים הנמוכים שזוכרים עוד ל"עבודה" היותה מפלגת שלטון (למרות שסולקה לפני שלושים שנה) ושהסירו, בצדק, את תמיכתם מנתניהו בבחירות האחרונות, הם מצביעים בכוח של מפלגת העבודה, אם זאת תציג לא רק מועמדים מזוהים עם שכבות אלה, אלא גם תוכנית חברתית. האם "צדק חברתי" שמור רק לגאידמק?
אבל מה יעשה המועמד בטלפון בשלוש בבוקר?
מצדי שינתק אותו. ויישן טוב. חשוב מה שהוא עושה בהיותו ער.
Comentarios