ליד הקבר

היום אתה יוצא לארץ לא נודעת

אניית המפרשים עוגנת בנמל

בערב שהחשיך, האנייה שוקעת

יורדים לאט החבלים של הגורל.

בערב שכזה ברחת מאביך,

נתנו לך מקלט לנטנה והרדוף.

היום אתה אינך, בערב שהחשיך

הצל מחזיר לי את חיוכך, שדוף.

האם היה חיוך? אולי ככה נדמה לי.

האם היה חיוך או רק מבט עצוב?

היו היה חיוך וגם זיק בעיניים

חיוך היה שהלך לו לבלי שוב.

הזיק שבעיניים, זיק אלוה,

כבה פתאום, כמו כוכב נופל

את החיוך, שלא אוכל לשכוח

בערב שהחשיך מחזיר לי הצל.