ביום שישי כלשהו, בדרשה שלא הייתה לי הזכות להשתתף בה – נראה לי ב22 בפברואר- השמיע מנהיג החמאס, איסמעיל הניה סיסמה מלהיבה: "אנחנו אוהבים את המוות והישראלים את החיים".
בתרבויות רבות מדובר בערכים שלמענם מוטב להקריב את החיים. כך הוראציוס, אשר שיבח את המוות למען המולדת (מה שלא מנע ממנו לברוח משדה הקרב, אם כי זה היה במלחמת אחים). אלו היו דברי טרומפלדור האחרונים. ההלכה קובעת לגבי רצח, עבודה זרה וגילוי עריות: "ייהרג ובל יעבור". יש מי שמכריז: "מולדת או מוות" או "סוציאליזם או מוות".
בכל המקרים יש סולם ערכים והמוות הוא ברירה לוויתור על אחד הערכים. לא ערך בזכות עצמו.
הניה קבע את המוות כערך.
אין זה חידוש. הנאציזם ראה את המוות כערך. הנאצי – אסלאמיזם, המכונה בטעות אסלאם פונדמנטליסטי (איזה יסוד אסלמי מחייב הריגתם של חפים מפשע?) מקדש את המוות. כאשר הטרוריסטים הצ'צנים בביסלאם לקחו מאות ילדים כבני ערובה, אישה אחת הציעה להם את הכסף שבבניין העירייה. התשובה הייתה :אנחנו אוהבים את המוות. בכך נחתם גורלם של ילדי ביסלאם (כמה הפגנות ארגן השמאל האנטישמי לאחר רציחתם הפושעת של ילדים אלה? רק ילדים ערבים "שווים" הפגנה?)
האינתיפאדה השנייה אינתיפאדת הפיגועים - הייתה הדוגמה המעשית של המוות כערך. נערים ונשים ערביים נשלחו להתאבד ולהרוג ישראלים (בלי הנבחנת גיל, מין או לאום - ילדים, זקנים, נשים, יהודים, ערבים, עובדים זרים). אינתיפאדת הרצח נסתיימה לא בגלל התעוררות מאוחרת של המוסר, אלא מכיוון שמנהיגי החמאס, שייך יאסין וראנטיסי שילמו בחייהם את מות זולתם. לאחר שחמאס שלל את ערכם של חיי ערבים ויהודים כאחד, חל בצדק פיחות בחיי מנהיגיהם.
המוות כערך הוא פן בדמותו המפלצתית של הנאצי- איסלאמיזם.
בשונה מהתנועה הציונית, שסיסמתה המעשית הייתה: "לכיבוש דרך הבניין", הפאשיזם הערבי, כרגע במסכה של נאצי-איסלמיזם, ביסס את זהותו דרך שלילת הזולת. במאורעות 36-39 צעקו הפורעים - והפורעות – בקול ניחר : "פלשתין בלדנה - יהודי כלבנה " (פלשתין ארצנו, יהודים כלבים שלנו). אני חייב להבהיר שבערבית למלה כלב יש מטען ברור של זלזול. בשנים האחרונות שמעתי שוב קריאה זאת.
הסיסמה היהודית הייתה :"עם ישראל חי". הסיסמה הערבית :"מוות ליהודים".
שרון הבין קצת באיחור שכיבוש השטחים משמעו כיבוש העם הפלשתיני. וויתר על רצועת עזה.
היה מכן לוותר על תשעים אחז מהשטחים. ואולי על יותר. הפלשתינאים קיבלו חלק מאדמותיהם כמעט על מגש של כסף. ישראל וויתרה על ציר פילדלפי, לאורך הגבול. בכך איום – שהיום מומש - של הברחת נשק ותחמושת.
החמאס, והניה בראשו, במקום לקחת את רצועת עזה כפיילוט למדינה פלשתינית, הפכו אותה לבסיס התקפות על ישראל. השמאל האנטישמי, כולל הישראלי, מחפש תירוצים. האמת היא שהפאשיזם הערבי מבית ספרו של החמאס, פירש את ההתנתקות מעזה, שהיה מעשה ציוני מובהק, בדרך למדינה יהודית ודמוקרטית, כמעשה פחדנות וסימן חולשה. שרון, שחצה את תעלת סואץ, פחד מלגיונות החמאס (כנראה גם מהזאב ומשבעת הגמדים).
חמאס פירש כמה כשלים במלחמת לבנון כסימן לחולשת ישראל. לגביהם, כמו לגבי חיזבאללה, הייתה זאת "ניצחון אלוהי". אם כי התוצאות היו הסתלקות חיזבאללה מדרום לבנון, הצבת כוח בינלאומי לאורך הגבול והשמדת שמונים אחוזים של הטילים ארוכי הטווח. בדומה לכך הציגו כניצחון את המבצע הישראלי האחרון בו נהרגו יותר ממאה פלשתינאים, רובם מהכוח הלוחם. היו צריכים להבדיל בין היסטוריה לבין "אלף לילה ולילה".
לפאשיזם האיסלאמי אין לו מה לעשות אלא לחכות להתמוטטות "הבלתי נמנעת" של ישראל, שבינתיים גדלה כלכלית בקצב של יותר מחמישה אחוזים לשנה ושמשקלה התרבותי, הכלכלי המדעי גדל מיום ליום.
חמאס, תנועה איסלאמית פשיסטית השתמשה ברצועת עזה כבשלה בחיסולה של מדינת ישראל, אשר קיומה סותר, לדעתם, את האסלם.
אבו מאזן, שמייצג מגמה לאומית חילונית ופרגמטית, הוצג כמשתף פעולה. בהסכמת השמאל הישראלי ההזוי, שמעדיף את הכל - כולל מדינה תיאוקראטית פאשיסטית, בת בריתו של האימפריאליזם האירני, על פני מדינה יהודית ודמוקרטית. מלת הקסם היא ארצות הברית. די אם האמריקאים תומכים באבו מאזן בכדי שהשמאל יתמוך בהניה. אני חייב להבהיר שאיני מתייחס לשמאל הציוני -מרצ - אלא לקבוצות שמאל אנטי ציוניות זערוריות (משהו כמו 137 איש כולל נערים).
חד"ש, המפלגה הקומוניסטית, שרובה ערבים יצאה בימים אלה במסע נגד המבצע הישראלי ברצועת עזה, שהוא מענה להתקפות על שדרות, אשקלון, אשדוד ויישובי עוטף עזה. שלטונות איראן דנו מנהיגי פועלים איראניים לקנסות גדולות ולעשר מלקות כל אחד, על כך שהשתתפו בתהלוכת האחד במאי. מישהו שמע על גינוי מצד חד"ש? מישהו שמע על גינוי של הפגזות האוכלוסייה האזרחית בישראל שלא יהיה מדולל על ידי גינוי בו זמני של ישראל?
יש לדעת ולהגיד: חמאס אחראי גם למותם חסר התועלת של הפלשתינאים. הניה מציג את עצמו ואת תנועתו כקוטב המוות והאלימות. בכך הוא אויבו של האינטרס הפלשתיני.
כפשיסט ערבי הוא מעודד את הימין הישראלי וממקד את הפוליטיקה לא במתח החברתי כלכלי אלא בסכסוך הלאומי. סכסוך אשר יש לו פתרון, רק בלי הניה. אין לי בתרמיל את שרביט הגנרל ואיני רוצה להציע עוד רעיונות למטכ"ל. רציתי רק להאיר את דמותו המוסרית והמדינית של מנהיג החמאס.
הוא שליחו של המוות בפלשתין.
ישראל ופלשתין זקוקים לשליחים אחרים.
מקור התמונה
Comments