יש לי מנגינה

יש לי מנגינה. ואינה מתביישת

לשקול את דבריה בקצב וצליל.

יש לצקת חדש אבל יש את

הדפוס לעצב ולקבוע תבנית.

אל תיתן את שיריי כאפיקים שבנגב

הגואים וגוועים בתהומות.

תן לעוצם איפוק. תן לחתור אל השגב

בזרם מתמיד של מידה ואמות.

בחדר חדריו של השיר הפורע

צוחק, לעתים, הלא כלום.

בסך הצוהל רק הילד מורה על

השיר וצועק: הוא ערום.

השירה היא מלאכת מחשבת

של אומן הרודה באומן,

היא קיימת, לחסד ולשבט

במאבק בין מלים לבין זמן

והזמן מחדש נעוריה

וכמעט ומכתיב לה אופנה.

אך הרוח נושבת עליה

ומפשיט את עלה התאנה.