זיכרון העתיד

התהלך במדרכה של בית הקרנות.

לפניו צעד אדם. הוא לא ראה אותו. ניסה לדמיין את פניו: אדם מבוגר, כבן חמישים, פנים רחבות, מרובעות, גבות עבות היורדות לצדדים, עיניים חומות, שפם צר.

מתוך שעשוע הגביר את צעדיו, התקדם, עבר אותו וכמי שמנסה לראות דבר מה מעבר לרחוב, התבונן בו. התיאור היה מדויק.

מיכאיל פריליוטנסקי לחש לעצמו שם שכעת נקלט במוחו מאי שם בעבר או בעתיד.

הכרתי אותו בוודאי בשליחות במוסקבה, לכן זיהיתי אותו מאחור. אמנם? דבר אחד ברור הוא לא היה בכיתה שלי.

ניסה לחשוב על מפגש אקראי במרכז הישראלי או בשגרירות.

הוא ייעצר.

'מיכאיל' נעצר.

הוא, שהתקדם נאלץ לחזור על עקבותיו, כמי שזוכר דבר מה.

דבר מה אפל יצוץ מעברו, זיכרון דחוי, מכתב בדיו סתרים שייהפך קריא באור הישראלי המסנוור.

- מיכאיל! פריליוטנסקי מיכאיל סמיונוביץ'! קרא לעברו.

שמה אירינה, שמה של הבחורה הנמוכה, השאטנית לידו אירינה - הכתיב לו זכרונו מתוך העתיד.

מיכאיל היה נבוך, כמי שמהסס להגיד דבר בקול רם, לקבוע את העבר שצץ מולו במדרכה והופך למציאות. קולו היסס

- אירינה - הציג את האישה שעל ידו.

עיני אירינה היו אפורות והביטו נכוחה בזיק של תבונה

הושיטו ידיים זה לזה.

לחיצת היד פעלה בצורה מוזרה. אותה לחיצת יד. חזקה ומהוססת. של מי שכאילו אומר: זה אני וזה איני.

הכל חזר אליו.

מישהו ב"נתיב" איתר אותו כבעל צירוף תכונות רצוי ונדיר יחסית: אקדמאי בתחום הלשון והספרות, לשעבר מורה באולפן, דרכון דרום אמריקאי, רווק וקיבוצניק, זאת אומרת כזה שיהיה כנראה מוכן לשרוף שנתיים מחייו. אולי האחראית למדור, גם היא חברת קיבוץ חיפשה שותפים לדרך.

הזמינו אותו למשרד, ברחוב של חנויות ומפעלים קטנים. מה השם המצחיק שהיה רשום על הדלת? אריאל מזרחי? יחיאל קדמוני?

הציגו לו את הנושא. כצפוי, הסכים. הוא אפילו 'ירוויח'. בתום השליחות יוכל לקרוא את שירי פושקין ברוסית.

הוא בהחלט לא היה הרפתקן. אלא יושב אוהל ושוכב מזרן. איזה הרפתקן יעסוק בלשון ובספרות? התיזה שלו הייתה : "שירי העם במוסערבית (הניב הערבי – ספרדי של ימי הביניים) ועקבותיהם בשירה העברית". אכן הרפתקה! הוא לא היה ולא יהיה תרמילאי אבל הוא היה בהחלט ציוני. כזה שבשנים קשות הקפיד לא לשים גרשיים בציונות. שורשי משפחתו היו ברוסיה – יותר נכון בקיסרות הרוסית.

לאחר הכנה קצרה יצא למוסקבה. לא לפני שרכש ביוזמתו שיחון עברי רוסי ומילון מתאים.

היה לו תפקיד כפול. כמורה וכמארגן העלייה. הכל הלך כשורה. בא במקומו של שרגא, מורה חיפאי, אדם מסודר שלא השאיר דבר לידי המקרה. עבד בחריצות. הספיק ללמוד קצת רוסית. בסוף הוא עוד יקרא את פושקין.

הכל הלך כשורה.

עד מיכאיל פריליוטנסקי. מהרגע הראשון שהכיר אותו – היה תלמיד של מורה אחר - הייתה לו הרגשה של אי נוחות. אולי לחיצת היד המהוססת? אולי הלהיטות לדעת עוד ועוד? אולי מנהגו לרשום את הכל. לא דווקא מיידית.

מיכאיל היה משוחח אתו. מתעניין, מקשה. רק כמה דקות לאחר מכן היה מתבודד ורושם בפנקס קטן. הקפיד מתוך זהירות לא למסור פרטים.

מיכאיל התגלה כסוכן. ימי הטרור הגלוי נסתיימו ולכן הפרשה נגמרה יחסית בטוב. אחרי חקירות לא נעימות נאלץ לקטוע את השליחות. מיכאיל לא מכר את לבו לשטן. השטן כבר איננו במוסקבה. הוא עזב והשאיר במקומו פקידים זוטרים חמורי סבר אך בלתי יעילים. עוד מעט הכל יתמוטט. כמו תפאורה בתיאטרון, כמו כפרי פוטימקין. פאסאדות.

מיכאיל בחר להיות שותף של ה ק.ג.ב. ואויב של עמו.

כאשר נאלץ לעזוב בספטמבר 1989 ידע שהעלייה תימשך ותגבר.

היה כמעט בטוח שבאחד הימים יראה את מר פריליוטנסקי בארץ. הלא גם הוא יהודי וזכאי ליהנות מחוק השבות.

עברו שנים של טשטוש וכמעט שכחה ברוכה. חזר לאוניברסיטת חיפה ולשירת ימי הביניים.

נהנה שוב מקסמם של חרוזים מוסערביים – חציים ערבים חציים ספרדים - כי פארי מאמה - אל מאו חביב אשטה אן ג'נה (מה אעשה אימא – חביבי נמצא בדלת).

הנה עתה, מעבר לשכחה ומכאן להווה, מיכאיל סמיונוביץ' פריליוטנסקי. לפי התחזית הכמעט דטרמיניסטית.

שנים של כעס התפרצו.

- הגעת. גם אתה הגעת. פאסקודניאק! (מלוכלך) הלשנת מספיק. לא נשאר לך על מי להלשין בסביבה. מה? אולי הסורים משלמים לך?

מיכאיל הביט בו נבוך.

- אתה מתבלבל אדוני. איני יודע על מה אתה מדבר.

האם הוא באמת חושב לרמות אותו. שוב. כמו במוסקבה?

הכמיהה החולנית שלו לדעת את הכל. בעיקר להבין. באיזו נגינה שרו את הפזמונים שנקלטו בשירה העברית? מה באמת עושה כאן הסוכן של הק.ג.ב.?

- ייתכן שאני אכן מתבלבל. היכן אתה גר? אמר כדרך להמשיך בחקירתו.

***

מישהו במחשב העל המרכזי הביא את הסמן לאייקון בצורת חץ מעוגל הפונה שמאלה – בטל הקלדה Undo - לאחר מכן - מתוך שעשוע – עבר אל הסימן הסמוך: חץ מעוגל הפונה ימינה - בצע שוב הקלדה.

***

התהלך במדרכה של בית הקרנות.

לפניו צעד אדם. הוא לא ראה אותו. ניסה לדמיין את פניו: אדם מבוגר, כבן חמישים, פנים רחבות, מרובעות, גבות עבות היורדות לצדדים, עיניים חומות, שפם צר.

מתוך שעשוע הגביר את צעדיו, התקדם, עבר אותו וכמי שמנסה לראות דבר מה מעבר לרחוב, התבונן בו. התיאור היה מדויק.

מיכאיל פריליוטנסקי לחש לעצמו שם שכעת נקלט במוחו מאי שם בעבר או בעתיד.

***

התהלך במדרכה של בית הקרנות.

לפניו צעד אדם. הוא לא ראה אותו. ניסה לדמיין את פניו: אדם מבוגר, כבן חמישים, פנים רחבות, מרובעות, גבות עבות היורדות לצדדים, עיניים חומות, שפם צר.

מתוך שעשוע הגביר את צעדיו, התקדם, עבר אותו וכמי שמנסה לראות דבר מה מעבר לרחוב, התבונן בו. התיאור היה מדויק.

מיכאיל פריליוטנסקי לחש לעצמו שם שכעת נקלט במוחו מאי שם בעבר או בעתיד.

***