ואין להם שמות
- Hilel Resnizky
- 3 בינו׳ 2009
- זמן קריאה 1 דקות
עבדי אלי השווא עזבו את גיא בן הינום,
בו העבירו את בניהם למולך,
ויבואו אל חוף פלשת,
אל עיר עזה כמוות,
קשה משאול - שנאה.
עיניהם עיני רשף
ומוות מבטם.
הם עובדים את הבעל
מעבירים באש את בניהם
לאלוהי השווא
בעל זבוב, בעל פעור
ואללה עכבר.
אין אלוהים כאלה
ונביאיהם שווא.
ומולם, מול גדרם, צעירים
הששים אלי קרב,
שיודעים שזה לי לא יקרה,
כמו הנערים היוצאים אל הכביש
במוצאי השבת, מול נהגים
שיכורי העוצמה שרישיון הריגה בידם.
אין להם שם
עדיין,
לאותם חיילים,
עלמים הלומי עלומים,
שהחיים על ספם.
אין להם שם
עדיין.
בהינתן פקודה,
בהישמע "אחריי",
בתרועת נוע – נוע
הם ייצאו מגדרם
להחריב את מזבחות המוות
של אלוהי השווא.
אין להם שם
עדיין.
חיילים אלמונים
"בימים ארוכים של קרבות ודמים"
הששים אלי קרב
מול אלוהי פלשת,
מול אלילי השווא.
רק אימא חרדה.
אין להם שם
עדיין.
אני יודע.
הוא לא יחזור מהקרב.
תחזור התהילה
עם השם, עם השם
הפעם מפורש... לעבדי דגון ובעל,
לכוהני בעל זבוב ובעל פעור
ואלוהי עכבר,
יש מקלע ופגיון.
ורימון בידם.
ואני לא אתם.
הייתי בשורות אותו צבא.
מם כף של השומר הצעיר
במחנה שמונים,
לימד את הכיתה
"לא להתייאש"
כדברי רבי נחמן מברסלב.
ואני לא מתייאש,
אבל חרד
כמו אימותיהם.
ואני גם יודע
שהשר והראש הם כמוני
חרד
על אותם שאין להם שם
עדיין .
ואני מתפלל לאלוהי צבאות
ולאל צבא ההגנה לישראל
שייתן בנפשו של הראש
הפקודה הנכונה של האש
כי לכל איש יש שם!
מוצאי שבת . 3 בינואר 2009
כתבתי לפני שפורסם על קיום המהלך הקרקעי
Comments