הגיע לאזור הבריכה במכוניתו של אדם אדיב, אשר עצר לו בצומת ושסיפר לו שמשתתף, יחד עם עוד חברים, בקורס המתקיים בבריכה של הקיבוץ.
עד עכשיו היה משוכנע שאין מים ושמחכים לקיץ.
שמע את המים עולים, גולשים מעל לבריכה ומציפים את הכביש. ברור שיש כאן תקלה ושיש להודיע על כך לממונים. מי בעצם הוא הממונה?
יש ממונה?
פנה למזרח והגיע לדירה בשכונה. עלה במדרגות לדירת חבריו. היה שם יום הולדת והאווירה הייתה עליזה, כראוי. אכלו ושתו ופוצצו בלונים.
בכל זאת משהו ניקר במוחו. אותה תחושה של חוסר נוחות שהטרידה אותו כאשר יצא מהבית ולא זכר אם כיבה את הגז.
ירד במדרגות. בקומת הקרקע המים עלו והחברים נעו בהם כמעט באדישות, כאילו הורגלו מזמן להתקדם במים. המים היו שקופים, שלווים, כחלחלים.
ואולי בכך כוחם המרגיע. במדרכות, בשבילים נעו האנשים בשלווה, כשהמים במותניהם.
מתי יגיעו המים עד נפש?
לא היה לו ספק. המים המשיכו לעלות בקצב גובר.
אין במים האלה ממידת הרחמים.
גם ביטחונם של דיירי הקומות העליונות מוטל בספק.
ברור הוא שהממונה אינו פועל.
אולי - עקב ובגלל ומפאת - אין כלל ממונה.
מתוך "ארצות מולדת" - הוצאת גוונים 2006
Bình luận