הרוצח ולהקתו המקאברית

כל אדם סביר יודע היום מי הוא "הרוצח". אין צורך לציין לא את שמו ולא את שם משפחתו.

וזה חייב להיות דינו: להיעלם כאדם מדפי ההיסטוריה הישראלית. עליו הקללה העברית העתיקה: יימח שמו וזכרו!

כי הוא איננו אדם. עד הרצח לא הייתה לו למעשה היסטוריה משלו: לימודים, מקצוע, עבודה, אהבות. לא היסטוריה שראויה להיזכר. אף אחד לא ידע פרטים עליו, לא כאלה שמושכים תשומת לב.

אחרת כיצד נעלם משירותי הביטחון.

שמו והפרטים הביוגרפים אינם רלבנטיים.

הפרט היחידי שמייחד אותו הוא הרצח. הוא בחר בכוונה בזהות זאת: רוצח!

מה שמייחד אותו משאר הרוצחים הוא אישיותו של הנרצח. לו היה הורג אדם במהלך שוד, רוצח את אהובתו שבגדה בו, את שותפו לעסק שמעל, היה נשכח כמה חודשים אחר כך.

הוא בחר במהות : רוצח ובקורבן. העדיף אותו על פני שמעון פרס.

רק אישיותו של הקורבן מעניק הילה לרצח. כמו מטאוריט שבוחר את השמש בה הוא מתרסק.

האור הבוהק בו הוא זוכה אינו משל עצמו, אלא של השמש הנרצחת.

רבין, לידיעת כולנו, לא היה רק האיש של אוסלו.

הוא היה המצביא של מלחמת ששת הימים. האיש שהביא את הנכסים הטריטוריאליים שאפשרו את המשא ומתן. היו גורמים בתקשורת שניסו להטות, להלביש על דיין את הילת הניצחון. אבל הוא היה, יחד עם ראש ממשלה המנוח אשכול ועזר וויצמן, אדריכל הניצחון.

אותו בחר הרוצח כמטרה.

חשוב לחזור על העובדה. במציאות הישראלית המסתלפת הימין מציג את עצמו כ"פטריוטי" ואת השמאל כ"חדל אישים", אבל האמת היא שונה. שני רמטכ"לים המזוהים עם מפלגת העבודה – רבין וברק - עשו את המאמצים הגדולים ביותר להגיע להסדר עם הפלשתינאים. לא עשו זאת מתוך היעדר פטריוטיזם או אומץ, אלא מכיוון שראו בכך את הדרך המיטבית להתפתחותה של ישראל.

הוא ראה עצמו כיהודי. למרות שההלכה קובעת " רצח, עבודת אלילים וגילוי עריות, ייהרג ובל יעבור". הוא ייבא לעם ישראל תרבות של רצח פוליטי שהיה זר לנו. ההבדל בין ממלכת ישראל בצפון ומממלכת יהודה בדרום היה שבאחרונה, פרט למקרה אחד, הממלכה עברה מאב לבן, בלי רציחות.

הרצח לא נחשב למקצוע יהודי, גם אם היה עולם תחתון יהודי. עליי לציין למען הדיוק שהיו יהודים שביצעו רצח פוליטי, לדוגמה האנרכיסט היהודי שמעון ראדוביצקי שהרג את הקצין הארגנטינאי צמא הדמים ראמון פאלקון (1909). אבל ראדוביצקי הרג אותו כאנרכיסט ולא כיהודי.

הרצח הפוליטי הוא ההבדל המהותי בינו לבין שאר הרוצחים. הוא ראה את עצמו מכשיר להשגת מטרה פוליטית. הרצח במקום בחירות כלליות. האקדח כנציג רצון העם? לכן חטאו לא יכופר ועונשו לא יוקצב. הרומאים היו מכנים את הרצח הזה crimen maiestatis, פשע נגד המלכות, פגיעה במלכות. בגין נמנע מעימות במקרה אלטלנה, מכיוון שהיה ער לסכנת מלחמת אזרחים, לפגיעה במלכות. מה שבגין אסר על עצמו, הרוצח ולהקתו התירו.

חסד יעשו השלטונות אם ישאירו את הרוצח עד מותו באפלה בה הוא זכה כדין.

חסד תעשה אתנו התקשורת אם תתעלם ממעשיו ומחדליו, ממשפחתו ומרעייתו. שיישארו באלמוניות של הרוצחים הרגילים.

חלומי הוא שבעוד מספר שנים של אלם תקשורתי, שמו יוזכר ואחד הצעירים ישאל: מי זה?

איני מבקש שקט כזה ללהקתו. ללהקת המעודדות, שבמקום תלבושת צבעונית, עוטים גלימות של רבנים, פוסקים, מומחים להלכה.

יש לדעת בוודאות. בישראל האקדח הפוליטי יורה מימין לשמאל.

הם חופשיים. נהנים מכל רגע וממשיכים בהטפה לרצח. הפעם, בקלטת לוהטת, היא הטפה לחנינה. נדייק : זאת חנינה לרוצח ראש ממשלה, למי שפגע במלכות. כמו תמיד עיניהם לשמיים. ידיהם לסכין ולאקדח.

דבריהם כאילו דברי יעקב, מעשיהם מעשי עשו. הנוף המדיני הוא מעורפל. אבל אם תהיה אפשרות של הסדר, של התחלה כלשהי, שם יהיו אנשי הלהקה המקאברית, תוך שימוש ברוצח הבא.

כי הם, כמנהיגי החמאס, מעדיפים להקריב למען המולדת אנשים אחרים. כאשר ההתלהמות של אחד מהם סיכנה ממשית את מעמדו האקדמי מצא את ההזדמנות להתנצל התנצלות רפה. רצוי שיופעל לחץ ושהמסיתים לרצח ירגישו פחות חופשיים להסתה.

היועץ המשפטי טוען לחופש הדיבור ומתנה תביעה נגד מסיתים באפשרות שההסתה תתורגם למעשה. ההסתה כבר תורגמה למעשה. הגיע הזמן שאנשי הלהקה, אשר בחלקם נחשפו בקלטת ייהנו מהמעקב הצמוד הראוי לאנשים מסוכנים. אם יהיה סיכוי לשלום, הרצח הבא בפתח. הרוצח מקבל כבר חיזוק רוחני. . כמובן גם בקשת החנינה. לא מדובר רק בעיבוי ההגנה אלא במעקב צמוד אחרי המסיתים.