הציונות היא תנועת שחרור לאומית

הציונות היא תנועת שחרור לאומית. דומה לתנועות האחרות אשר במאה התשע – עשרה נלחמו למען עצמאות עמיהן או אחדות ארצן. בלי לאמץ בכך קו לאומני או שוביניסטי. המנהיג האיטלקי גאריבאלדי נלחם באמריקה הלטינית למען החירות. דווקא כי רצה באחדות מולדתו. מנהיגי הציונות, הרצל ונורדאו, ביקשו לעמם את אותן הזכויות. עליהן נלחמו ההונגרים או הפולנים: הזכות להגדרה עצמית. האינטלקטואלים אשר נלחמו למען חירות הפרט דרשו את הגדרה העצמית של העמים.

עד התקופה המודרנית אף אחד לא ערער על מעמדם של היהודים כעם. לכול - יהודים וגויים כאחד – היה ברור שהיהדות היא דת לאומית. היהדות היא מטבע דו-צדדי ופניה בלתי ניתנים להפרדה: דת ולאום. כאשר האדומים - עמו של הורדוס המלך - אימצו את המונותאיזם היהודי הפכו ליהודים לאומניים והשתתפו בקנאות במרד ברומא.

רק עם המהפכה הצרפתית הופיעה האופציה להחשיב את היהדות כדת. מגזרים מתבוללים ניסו את האופציה הלא לאומית. רוב היהודים המשיכו להרגיש כעם. הסוציאליסטים היהודים עיצבו את ה"בונד", במפלגה הקומוניסטית הרוסית היהודים היו ה"יאבסקציה" (Yevsektzia היאבריאה סקציה = המגזר היהודי).

לעומת עמים אחרים היהודים היו עם אקסטרטריטוריאלי, במלים פוגעות "עם ללא מולדת".

היותו עם אקסטרטריטוריאלי, נשמה ללא גוף, הפך אותו לאנומליה, לחריג במשפחת האומות. אך חריגות זאת לא סתרה את קיומו כישות לאומית.

נדגים בשיר :

בכה עליהם

הו! בכה על אלה שבכו על נהרות בבל,

אשר מקדשיהם חרבים וארצם חלום,

בכה על נבל יהודה השבור.

תתאבל. במקום בו אלוהיהם שכן, שוכנים הכופרים

והיכן ישראל תרחץ את רגליו המדממות.

והיכן שירי ציון יישמעו מתוקים ?

ומנגינת יהודה תשיש מחדש

את הלבבות אשר צעדו אחרי קול שמימי?

שבטים של רגליים נודדות וחזה עייף,

כיצד יוכלו לעוף ולמצוא מרגוע?

יונת הבר יש לה קן, ומערה לשועל.

האנושות מולדתה. לישראל רק קבר.

שיר זה לא נכתב על ידי יהודי ציוני. זו אחת מתוך "המנגינות העבריות" שנתחברו על ידי המשורר הרומאנטי האנגלי לורד ביירון ב1815. נעיר שלורד ביירון מת במלחמתו על עצמאות יוון. אולי בלי פנאי לכתוב מחקר. לורד ביירון רואה בעצב את הקבר כאלטרנטיבה למולדת שאינה קיימת. מאה שלושים שנה לאחר מכן השיר הלירי הפך למציאות היסטורית ואירופה נהייתה לקבר המונים בשואה, שאחמדיניג'ד ולהקת הפסיכופטים מסרב להכיר.

ליהודים לא היו זכויות בארצות מולדתם. באותם המקומות בהם השיגו אמנציפציה היו קורבנות לאנטישמיות. הציונות – ריכוז היהודים במולדת ההיסטורית - הייתה התשובה לאותה פרובלמטיקה. הבונד - התנועה הסוציאליסטית היהודית טענה לפתרון אחר: להישאר בגלות ולהגיע לשחרור דרך מהפכה פרולטרית כללית. היו יהודים שמצאו את דרכם לתנועות מהפכניות כלליות: הסוציאל-דמוקרטים. הסוציאל רבולוציונרים. הציונות הייתה הבחירה של חלק גדול מהיהודים, במיוחד בריכוזם במזרח אירופה. נציין שגם כאשר הופנו להתיישבות בארגנטינה, במושבות הברון הירש, הקימו יהודי מזרח אירופה אגודת ציוניות והמשיכו לשיר את התקווה בעצרותיהם. הדגמה ציורית לציונות של המתיישבים היהודים בארגנטינה: דודי, שמעון רזניצקי. שיווק את סחורתו – שמן – לגויים תחת השמות –שעל עוצמתם השיווקית אני מפקפק: Sion, Herzl. אני מתאר לי שהלקוחות, רובם לא יהודים, התקשו בהגיית שמו של מייסד הציונות.

מעניין לציין שהמהפכה הסובייטית לא שללה את הזהות הלאומית של היהודים. התיאטרון העברי "הבימה" פעל בברית המועצות עד 1926. סטאלין לא התעלם מבעיות הלאומים וניסה לתת להן פתרון במסגרת הסובייטית. קולחוזים (משקים שיתופיים) יהודים נוסדו בחצי אי קרים ובדרום אוקראינה. בבחירה נבונה החליט סטאלין להעדיף. כמובן, את הפן הלאומי – ולא הדתי – של המטבע האנטי היהודי. חקלאים יהודיים גאים הצטלמו על רקע חזירים. אחרי שנתיים של התיישבות יהודית הוקם במזרח הרחוק של ברית המועצות המחוז היהודי האוטונומי של בירוביז'אן. הכוונה הייתה ליצור אזור אוטונומי יהודי. בהתאם לכך נקבעה היידיש. יחד עם הרוסית, כאחת השפות הרשמיות. למחוז הוקצבו 36 אלף קילומטרים, יותר משטחה של פלשתין המנדטורית. האנטיתזה הסובייטית של הציונות נכשלה. אף פעם לא היו בבירוביז'אן יותר מ40000 יהודים. אבל חשוב להבין את הנחת היסוד. גם לגבי סטאלין, היהודים היו עם. והייתה להם זכות לטריטוריה.

רק לגבי נאציאיסלמיזם (אחמדיניגא'ד, חיזבאללה, חמאס), ובני בריתם בין הניאו נאצים והשמאל ההזוי אין ליהודים זכות להגדרה עצמית לאומית. זה העם היחידי ממנו נשללת זכות זאת.

השואה הצדיקה את הציונות במיליוני טיעונים.