האור הרע

החשיך. החשיך מוקדם. בעצם בהתאם לעונת האביב שנכנסה זה עתה, ב21 לספטמבר.

דון חוליו סיים את הביקור אצל משפחות מתיישבים חדשים. שלוש משפחות. הרביעית תבוא בעוד חודש -שחיות ביחד במבנה רעוע מפח מגולוון.

חפרו תעלות מסביב אך ספק אם התעלות ינקזו את מי השיטפונות.

עוד בצהריים הצטלמו כולם. משפחות הורוביץ', ז'יטלובסקי וקפלן, המצטרפות אל מפעל ההתיישבות של הברון הירש. קולוניה "לה גמה" חלקות 25, 26 ו27. ספטמבר 1926.

בעוד עשרים שנה, בעוד יובל יצהיבו התמונות ויעידו על התחלות. הצאצאים יסתכלו בהן בגאווה.

בינתיים "עובד אדמתו ישבע לחם"כתוב על הנייר. דון חוליו - חונה - ניסח את זה יפה ביידיש. עובד אדמתו ישבע לחם - א שיינער ווערטל אויף פאפיר. וואס דאס באדייט אין ווירקליכקייט, דאס ווייסן גאנץ גוט מיר. פתגם יפה על הנייר, אך את המשמעות במציאות יודעים אנו היטב.

גם אם חלום ההתיישבות בארגנטינה יתנפץ לרסיסים, מוטב שהיהודים יעזבו את אירופה המקוללת.

חונה - לייזר, דון חוליו, כפי שקראו לו הפועלים הביט בדאגה באופק המחשיך. ביתו, בית המנהל, שוכן בכפר עצמו. בקו ישר פחות מלאגוא אחת. ארבעה קילומטר. אבל הקו הישר עובר בחורש.

יש מי שאומר שבחורש מסתתרים רבים שהסתכסכו עם החוק.

גיסו, אלחאנדרו צ'ארקוף, נרצח ביער על ידי ביריון נמלט. הסוס חזר לבד.

הקולוניה כולה והוא בראשם יצאו בחיפוש אחרי דון אלחנדרו. מצאו אותו קר, לא רחוק מביתו, בקצה החורש. כתמי דם על סכינו של אלחאנדרו הוכיחו שלרצח קדם קרב סכינים ושאכן "דור יהודי חדש" גדל בארגנטינה. אלחאנדרו צ'רקוף מת. קורבן החורש.

המשטרה חיפשה אחרי אדם פצוע ועצרה את הרוצח.

עוד מעט יחשיך ואשתו עלולה לצאת מהבית, אחוזת חרדה כמו תמיד.

חונה לייזר - דון חוליו, יודע פרק בהלכות סכינים.אומרים שסבא היה שוחט. באוקראינה. הלכות סכין אחרות.

ידיעותיו בהלכות סכין נסכו בו ביטחון. גם אם ידיעותיו של אלחאנדרו צ'רקוף הועילו רק בעצירת הרוצח.

הגאווה והדאגה לאישתו גברו על הזהירות. דון חוליו החליט לחצות את החורש. באותו כיוון בו חצה אותו לפני חודשיים דון אלחאנדרו צ'רקוף. זאת בסיכומו של דבר, הדרך הקצרה ביותר אל קולוניה "לה גאמה".

רכב על סוסה לבנה. ידיעותיו בהלכות סוסים היו אולי נרחבות יותר מבקיאותו בפרקי סכין.

הפנה את הסוסה אל השביל החוצה את החורש. חרובים ועצי קבראצ'ו. המתיישבים מבראים את החורש וזורעים במקומו פשתן, בוטנים וחיטה.

הסוסה הריחה את הבית. דון חוליו לא הזדקק לדורבנות. בלנקיטה התחילה בדהירה קלה.

חונה לייזר רכב על סוסו. חשב על תוכניות פיתוח. להביא חוטבי עצים - האצ'רוס - ולהטיל עליהם את כריתת החורש, בעבודה מקצועית ויעילה. קרני השמש האחרונות.

כמעט בקצה החורש נעצרה בלאנקיטה לפתע. דון חוליו זירז אותה.

- דווקא עכשיו?

אבל בלאנקיטה לא זזה.

רק אז ראה דון חוליו את הלוס מאלה. את האור הרע.

על השביל, לפניו, רקדה זהרוריות מוזרה, כעין אור לבן. משהו כגון אור עששית הנראה מבעד לערפל.

דון חוליו לא נתקל עד כאן בתופעה. רק שמע עליה. האיכרים הגויים דיברו בפירוש על רוחות. אנשי המדע הסבירו "בעירה טבעית של "חומרים אורגניים". דון חוליו היה משכיל, רציונליסט. איש המאה העשרים, גם עם זאת רק התנהלה בעצלתיים בעשור השלישי.

הרוחות לא נכללו בתפיסת עולמו המשוחררת מאמונות תפלות. הביט מסביבו. זיהה את המקום. קללה עסיסית נפלטה מפיו. בספרדית. הקללה הרוסית התואמת נעצרה.

החורש הוא אותו חורש. אותם העצים, דומים, כמעט זהים. אבל כיצד להתעלם מארבעה גזעי קבראצ'ו שהיו מונחים על הקרקע ואשר הטבע עיצב בהם ריבוע לא מושלם.

יהודי שבא מכיוון "לה גאמה" היה מזהה בריבוע את האות מ'. היה רווח בין הגזע התחתון והניצב לו. האות מ'.

ליד המ' - ליד הריבוע גרס מפקד המשטרה - מצאו לפני חודשיים את אלחאנדרו צ'רקוף, שנהרג על קידוש אדמתם החדשה או שמא על קידוש גברותו.

באותו מקום בו גסס אלחאנדרו צ'רקוף ראה דון חוליו את ה"לוס מאלה" את האור הרע. באותו מקום.

אז בא, עם כולם, מהמושבה הזעירה. הוא מי שזיהה כאות מ' את הצורה שעיצבו הגזעים. בילדותו היה דוהר אל בית הספר היהודי - הכללי על "בלאנקיטה" אחרת. שבילי העברית נפתחו לפניו.

באותו מקום. "קטו זנייש"? - מי יודע - סייג את עצמו ברוסית דיאנקותא.

על מה הציב את סימן השאלה? על זיהוי המקום? על מהות האור הרע?

לא רצה להתעכב עוד. דמיין את אשתו יוצאת מביתם. הפנה את בלאנקיטה הצידה, רחוק מהאור הרע ורק לאחר מכן חזר אל השביל שהוביל אותו במהרה אל "לה גאמה".

אשתו חיכתה לו על יד הדלת בציפייה דרוכה. הלוקס שבפרוזדור האיר את עיניה הכחולות - היפות של אשתו, מלאות הדאגה.

- הכל בסדר - פלט לקראתה, נרגז ונרגן על מחזה זה של ציפייה חרדה שחזר ונשנה כל ערב.

- תמיד את מגזימה.

דרך הפרוזדור נכנס אל החצר הרחבה, שמסביבה הסתדרו חדרי ביתם. הוריד את הכובע, רחב השוליים, ואת הפונצ'ו והתיישב על כיסא נצרים.

- המאטה מוכן?

אשתו הגישה לו את הכלי.

כמי שרוצה לפתוח נושא חדש אמר דון חוליו:

- רייזל. אנחנו צריכים לאמץ את היתומים.

- את מי? - כאילו היתממה.

- את אברהם ונחום, את הבנים של אלחאנדרו.

לא היו וויכוחים. היא חשבה על כך כמעט מהרגע הראשון. הילדים יגדלו איתם ועם ילדיהם. עד שאסתר תמצא שוב זיווג.

דון חוליו - חונה לייזר - לא סיפר לאשתו על האור הרע. - יש לה מספיק חומר דאגה עם העברינים הנמלטים. מי צריך עוד "לוס מאלה".

הוא הבין בדרכו את המסר שמישהו או משהו ניסה להעביר.

אולי לא היה שום מסר אלא בעירה טבעית של חומר אורגאני.

מרץ 1926

---

מתוך "ארצות מולדת" - הוצאת גוונים 2006