דמיין והורד השחור

דמיין ירד לגן. זה היה בערב.

רק נרקיסים פרחו. חורף היה.

אך במקלט ממול צמח לו ורד

נדיר שכמוהו עוד לא ראה.

שחור היה, אך לא שחור כלילה,

שחור כמו צמותיה של ילדה.

נאה היה לתת אותו כשי לה,

לזאת אשר אליה הוא דמה.

נישא היה הורד וגבוה

ואין סולם. כיצד יוכל לפתור?

אך הוא טיפס. ואל לכם לתמוה.

טיפס בעזרתה של קרן אור.

אחז בקרן שמש של ערביים,

עלה על המקלט ללא מורא,

קטף ורדים שחורים מלוא חופניים,

חזר אחר כך כלעומת שבא.

ואם תשאל: ורדים שחורים היכן הם

ולמה לא נראה אפילו אחד?

בביתה של ילדה, על שולחן הם.

של ילדה ששחורה צמתה.

איור: רועי לירן