דמיין והגחליליות

נפלה הטבעת. של מי? של דמיינה

וחושך על פני האדמה.

דמיין ודמיינה חיפשו אנא ואנא

וכלום לא מצאו. מאומה.

צריכים הפנס להביא מהבית,

אך אבא לקח הפנס.

צריכים הטבעת למצוא חת ושתיים.

הלילה האפל כבר נכנס.

ואור פתאומי דום נצנץ לו בחושך,

כפנס גמדים שנדלק.

קפצה גחלילית ודילגה אל הברוש ש

עמד והביט במרחק.

- כזה הפנס הלוואי יהיה לנו -

דמיינה אמרה לעצמה.

- אמנם הוא יפה אך חלש וקטן הוא -

- נוסיף אלפים לעוצמה

קורי עכביש את רואה מסביבנו?

נשזור בכורים מן פלצור.

אתפוס גחליליות כבוקר. ודיינו

באלף - בסדר - הסכימה - בסדר גמור!

אמרו ועשו. הפלצור שהכינו

קטן ויעיל התגלה.

דמיין אז תפס ולכד אלפים. הוא

עשה בכולם לולאה.

אורות לולאה. גחליליות בטבעת

פנס שכזה לא היה.

קורנת מאושר, בשמחה שופעת

דמיינה חיפשה את האבדה

- הנה הטבעת, קרובה אך מוסתרת -

דמיין לדמיינה טבעת ענד.

ואז את לולאת האורות הנהדרת

התיר. ובחושך חייך ועמד.

איור: רועי לירן