דמיין והאריה

דמיין ירד לדוג אל הירד,

קנה וערבה גדלים שם יחד.

בשפע של ירוק, בפינת חן,

בחיק הצמחייה זורם הנחל.

ירד בין השיחים, עלה בסבך.

יש שם מקום סודי - לא אגלנו -

במעשה קסמים אליו נמשך

כל דג ודג שבירדן הוא.

שמע פתאום קולות מתוך הסבך.

פנה אחור. ראה מולו אריה בא,

אריה שכמותו עוד לא ראה,

איום שכמותו אין עוד בטבע.

שאג מולו בזעם האריה,

עיניו ברקו, בכעס לא ישווה לו.

נחרד דמיין. הוי, אוי, אימא, מה יהיה?

אך התגבר. דמיין פחדן יהיה? לא!

עמד דמיין מול האריה זקוף,

הבליט חזה, קמץ את אגרופיו.

אמיץ היה הלב, דרוך הגוף.

מול האריה עמד אריה נוסף.

שאג בזעם האריה שנית.

דמיין כבר לא היסס, ולא רתע

שאג בשאגה אימתנית.

והאריה? האריה ברח לפתע.

ולא השאיר עקבות. רק שביל בסבך.

לאורך הגדר, ליד הזית.

אוכל להראות אותו לך גם לך.

הנה הוא כאן השביל, ליד הבית.

איור: רועי לירן