בתהומי הרשע - קעהאס קליגער

א.

במרתפים האפלים

של הרשע,

אני אומר: לצלם הצהוב של הימים

שוב מושחזת

פלדת השיגעון,

סכין הטירוף.

עבור מי,

עבור מי, אשאל

מושחז החוד

של פלדת הרצח?

לא ארצה

דם,

לא ארצה

דמע,

אצבעותיה הגרומות

של האימה,

עינו הריקה

של המוות.

בתהום האפלה

של השנאה

שוב מלבנים

את סכין המוות,

הכאב

והדמע.

מי יהיה הראשון

להשמיע את האזעקה

על התחמושת,

על הפלדה.

מי יהיה הראשון

להעמיד את חזהו

בפני האש,

בפני העשן?

כן, במרתפים האפלים

של השנאה לאדם

מושחזים שוב

סכין ההשמדה,

פגיון המוות.

ב.

מי שם את השוט

על ספי?

מי טובח את היונה

על גגי?

העץ בלילה

גוסס מתוך אימה.

מי חורט בפגיונו

בחלוני?

מי גוזל מנוחתי

ושמחתי?

העץ בלילה

מת מתוך אימה.

ידי

נשלחות

אל המבעיר,

אל הטובח.

ידי הנושאות

דליקות נצח,

קבורות נצח,

ידי הנכונות

הופכות ללהבה ולסכין.

אש תחת אש,

מוות תחת מוות.

והיונה הטבוחה

על גג מקלטי

מכאיבה את שריד

צעקתי האחרונה.