בין בלעדיות האל ואהבת הזולת

מי שמסכם את האני מאמין היהודי בדברים, פרק ד', פסוק 4

"שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד."

ה"אני מאמין" האסלאמי הוא לכאורה דומה: אין אל אלא אללה ומחמד הוא נביאו של אללה"

המונותאיזם משותף לשתי האמונות. אבל ספר דברים מציג זאת על דרך החיוב. אלוהים אחד הוא. האסלאם מעדיף את השלילה, את הבלעדיות. "אין אלוהים אלא אללה". האסלאם הוא ביסודו דת חסרת סובלנות.

ספר דברים מציג את אחדות האלוהים לעם ישראל, אתו האל כרת ברית, המשך לבריתות הקודמות עם אדם ונוח ועם שלושת האבות.

במשך הזמן הפכה היהדות לאמונה אוניברסלית. בפסוק זה הוא עדיין אמונה לאומית. לא לאומנית, לא גזענית, לא מבלעדת. לאומית. כאשר רות המואבייה מסרבת להיפרד מחמותה הישראלית וחוזרת אתה לביתה בבית לחם, מתבטאת כך: "עמך – עמי, אלוהייך – אלוהיי". מכאן ואילך המונותאיזם הופך את היהדות למטבע אחד עם שני פנים, הלאומי והדתי.

מכאן בשתי דתות עמדה שונה לגבי הפצת הדת. האסלאם הוא אמונה בהתפשטות כמעט מחייבת.

התפשטות גם בדרכי שכנוע, כפי שהפיצו מלחי האסלאם את דתם באינדונזיה. ברוב המקרים מדובר בתהליך אלים של כיבוש המביא את הדת בידי החרב עד הרי הפירינאים ועד בנגאל. היהדות והנצרות, המבוססות על כתבי הקודש, נסבלות. לא עבודת אלילים ולא אומנותם. הברבריות של הטאליבאן, אשר הרסה את פסלי הבודהה, הוא ביטוי לבלעדיות.

עניין הגיור אצל היהודים הוא יותר מורכב. יש הטוען שהייתה התנגדות. אין זה מדויק.

שלוש אגדות חז"ל המציגות את הלל כמי שעודד גיור ואת שמאי כמי שהתנגד לו, מצדיקות את דרכו של הלל. צריכים לציין שבאותה תקופה, קצת לפני הספירה, היהודים הם רוב אוכלוסיית הארץ, אבל יש מיעוטים. אם מייחסים להלל חשיבה דמוגרפית, הוא רוצה להבטיח את הרוב היהודי.

עשרות שנים קודם לכן, בתהליך לא מוכר דיו, השליט בארץ בית החשמונאים את היהדות בכפייה. יוחנן הורקנוס, יהודה אריסטובולוס ואלכסנדר ינאי כפו את היהדות בתחום שלטונם, ייתכן שהיה זה מעשה פוליטי שהשלים תהליך דמוגרפי – תרבותי. התושבים השמיים דוברי ארמית הצטרפו ללא בעיות לאחיהם היהודים שהשתחררו זה עתה מעול הסורים ההלניסטיים. האדומים התגיירו. יש הרואה את המלך הורדוס כאדומי ולא כיהודי. אבל הורדוס התנה בגיור את קשרי החיתון במשפחתו.

הוא בנה את משטח הר הבית, על ידי הקמת קירות תמך ומילוי החלל. (הכותל המערבי הוא קיר תמך כזה). שיפוץ המקדש הפך אותו למונומנט ארכיטקטוני בקיסרות רומא. הוא אף בנה את מערת המכפלה, מדהים לגבי לא יהודי!!! כאשר עשרות שנים אחר כך פרץ המרד ברומא, האדומים הם בין הקיצונים שבמורדים. האוכלוסייה בגליל עבר תהליך דומה. האזור שנקרא קודם גליל הגויים הוא אחד ממוקדי המרד. רק בער הירדן, שם ההלניזם השתרש, הגיור היה זמני והתושבים חזרו לדתם כאשר בוטל שלטון החשמונאים על ידי רומא. הגיור בימי החשמונאים הוא האירוע המתועד היחיד של חוסר סובלנות דתית.

הוא היה תחום לארץ ישראל.

הגיור המשיך, גם אחרי חורבן המקדש. העולם הפגאני היה בשל לקבל דת מונותאיסטית במקום עבודת אלילים הגסה. לגבי גיור, היהדות הציבה שני קשיים: דיני הכשרות והמילה. הצאצא הנוצרי של היהדות ביטל את שני המכשולים ואפשר התנצרות מאסיבית בעולם האלילי.

הגיור לא נפסק מתוך החלטת היהודים אלא עקב התנגדות הכנסייה, שהפכה, החל בקונסטאנטינות לדת המדינה הרומית. מחוץ לתחום השפעתה של הכנסייה הגיור נמשך. כך התגיירה אצולת הממלכה הכוזרית בקאוקז ובדרום אוקראינה, בין הים הכספי לים השחור (700 לספירה)

המסורת של רות נמשכה במהופך: אלוהייך – אלוהיי, עמך – עמי. כאשר בית המלוכה של חדיאב, ממלכה מצפון לפרת, התגיירה, התקשרו לעם היהודי. בנו מאוזוליאום בנחל קדרון (קברי המלכים) והשתתפו במרד נגד רומי.

לגזענים מכל הסוגים. יהודי עשוי להיות צאצא של אדומי, של כוזרי, של חדיאבי.

לאחר פסוק 4 בפרק ו בספר דברים יש פסוק שהפך גם הוא לחלק מהאני מאמין: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" הפרשנים המסורתיים מסבירים "בכל מאודך": בכל נכסיך.

הפסוק מצווה לאהוב את ה' בכל כוחות הנפש.

אין זאת מצוות האהבה היחידה. ב"ויקרא" י"ט, פסוק 18 נאמר: "אהבת לרעך כמוך". רש"י מוסיף: אמר רבי עקיבא "זה כלל גדול בתורה".

שני ה"ואהבת" קובעים שני סוגי מצוות: א) בין אדם למקום; ב) בין אדם לחברו. איזה הוא הסוג החשוב ביותר.

הלל, הנזכר לעיל, כאשר ניגש אליו המתגייר הראשון וביקש ממנו לסכם את התורה כולה עד שהוא עומד על רגל אחת, ענה לו "אל תעשה לחברך מה שעליך שנוא". נשים לב: לא מצוות השבת או – כפי שהיו גורסים היום ה"קוזקים של ה' ", תקינות המזוזות, אלא מה שנגזר בפשטות מה"ואהבת" השני.

מתוך סיבות שונות לא הספקתי לדבר עם הלל (אם כי עליתי לקברו). על סמך שמי, שאולי קשור עם שמו באילן יוחסין עלום אני מרשה לי הסבר. ה' איננו זקוק לנו. הוא צריך את האדם רק למען זולתו. בקבלה ה' זקוק לאדם. אינני מיסטיקן.

מי הראשון שחיבר את שני ה"ואהבת": אהבת ה' ואהבת האדם? אין לי בבית כל הלקסיקונים הרצויים. אסתפק בטקסטים שברשותי. אני מגיע למקור שאולי יפתיע "אחד הסופרים (סופר סת"ם) התקרב ושמע אותם מתווכחים…שאל אותו: "איזוהי המצווה הראשונה מכל" ענה: "שמע ישראל, ה' אלוהינו – ה' אחד. ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" והשנייה היא "ואהבת לרעך כמוך" אין מצווה אחרת גדולה מאלה.

כדי לוודא את הפתעת הקורא וויתרתי לעיל על שמו של בר השיח, של הרב, יהושע בר יוסף, המוכר יותר כישו הנוצרי. מי שאינו מאמין יוכל לקרוא בבשורה פי מרקוס, פרק 12, פסוקים 28-34. בגרסה המקבילה במתי כ"ב, פסוק 40 מוסיף ישו: "בשתי מצוות האלה תלויה כל התורה והנביאים".

לפי ההקשר מבינים שבני השיח רוצים להכשיל את ישו ושזה מודע למצב. עליו לתת תשובות מקובלות ומתקבלות, ללא עוררין. אי אז בשנות השלושים לספירה, שני ה"ואהבת" הם הבסיס לקוד התנהגות יהודי.

ומה אומר רבי זיגמונד?

בראשית דרכו התבסס פרויד ביצר האהבה ב Eros. "המטרה של ארוס הוא ליצור יחידות כל פעם יותר גדולות ולכן לשמור עליהם". מאוחר יותר נאלץ להגדיר עוד כוח. יצר המוות Tanathos "אשר תפקידו לנתק את ה זיקות ולכן להרוס את הדברים"

פרויד התכוון למין, אבל לא רק אליו.

שני ה"ואהבת" הם הבטון אשר ליכד את העם היהודי ותרגמו את יצר החיים לסולידאריות חברתית ולאחריות קולקטיבית, ערכים שכמה ישראלים מתעקשים לשכוח שהם חלק ממורשת היהדות.

יש מי שרואה בהמשך הקיום היהודי עדות לבחירה, לברית. אבל ההמשך מבוסס על קיום שני ה"ואהבת", במיוחד השני.

נחזור למזרח התיכון

בשלב הנוכחי היסודות האסלאמיים הפונדמנטליסטים – האייטולות, חמאס, חיזבאללה – תרגמו לתחום פוליטי את חוסר הסובלנות האמונתית: "אין מדינה אלא פלשתין הערבית" הסולידאריות היהודית ממשיכה להתקיים לטובת ישראל. ה"ואהבת" השני עדיין בתוקף.

הקבוצות הפרו-פלשתינאיות מגדירות את עצמן על יסוד השנאה, על השלילה של מדינת יהודים לא במקום פלשתין, אלא על ידה. הנביא הנשיא מצהיר על דבקותו ביסוד המוות, שלו ושל הזולת. "ורצחת את רעך כמוך". הטיפשים המועילים ממשיכים למחוא כף. מעדיפים את תאנאטוס.

אף אחד אינו עושה דבר בחינם לטובת הפלשתינאים. אף אחד אינו מציע דבר ללא תמורה, פרט לשנאה. יש לי הצעה. באחת העצרות הקולניות נגד ישראל ולטובת "הנארקו-טאליבנים", החמאססינים, ויתר האסלאמו-פאשיסטים רצוי להציב קופסה ירוקה, של הקרן קיימת לפלשתין (כרגע הקמתי אותה).

אם מישהו יזיז את ידו זה לא יהיה כדי לתרום אלא למועל היד הפאשיסטי שבתוך לבו.