אתה, את מי שונא אתה יותר ?

מאז מלחמת לבנון השנייה אינני מפסיק לשאול את עצמי, לאחר כמה מאמרים או תוכניות טלוויזיה, את מי העיתונאי שונא יותר? את אהוד אולמרט, אשר ממשיך להיות לדאבון לבו, ראש ממשלת ישראל או את מנהיג חיזבאללה, נסראללה ?

חשוב לזכור שהראשון הוא מנהיג פוליטי במדינה היהודית והשני מנהיג של קבוצה אסלאמית

פונדמנטליסטית.

נראה שהשני הוא יותר פוטוגני. אחרת אי אפשר להבין את כמות הופעותיו בטלוויזיה הישראלית. אצלי, על כל פנים מעורר איזה סוג של בחילה גופנית, תחושה המשותפת לכמה ממכריי. אני מבין שצריך לשמוע את דבריו, שרק חלק מהיהודים מבינים וחלק מאזרחנו הערבים שמחים בשמעם. או אולי לא? האם חיוני להעניק במה למי שמנסה לפגוע במורל של היהודים ולעורר רגשות אנטי -ישראלים באוכלוסייה הערבית? לא היינו יכולים לתמצת את דבריו: "הגותו ומשנתו של נסראללה". מישהו זוכר ראיון שלם עם בליר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שבשונה מנסראללה מנסה להביא שלום לאזור. האם זה מזוכיזם אינטלקטואלי או סדיזם מכוון לקהל מה שחשוב הוא שניתן לסמוך על דברי נסראללה. כך אומרים.

אני זוכר - לא במדויק - אחד ממשפטיו. "השבויים הישראלים? ייתכן שהשניים מתים, או השניים חיים, או אחד מת ואחד חי" כתב כלשהו הגדיר זאת כלוחמה פסיכולוגית. מלחמה פסיכולוגית או בפשטות אכזריות וסדיזם?

עניין ההעדפות הוא חשוב כאשר מגיעים להערכת תוצאות מלחמת לבנון השנייה. מלחמה מנצחת, שבה התעוררו בעיות שנחקרו או כגרסת נסראללה :"ניצחון אלוהי". חלק ניכר מהפובליציסטים הישראלים הפכו לדוברי חיזבאללה.

הם משתדלים להוכיח ולהראות את חולשות ישראל. ישראל הפסידה במלחמה או, לכל הפחות, לא ניצחה בה. יש מי שמרחיק לכת. ישראל לא הייתה צריכה בכלל להתחיל במלחמה.

ישראל הייתה צריכה להתחיל במשא ומתן (ניתן לסמוך על חיזבאללה! נכון גברת?). כמו שקרה בעסקת טננבאום, שבה ישראל, בראשותו של שרון מסר כמעט 450 מחבלים תמורת שלוש גוויות וסוחר סמים חי מאוד. העסקה אושרה ברוב של 12 ל11 ובתמיכה ניכרת של הליכוד, אז בשלטון.

אבל כמו שהזדרז כעת להגדיר סילבן שלום, אז בממשלה: היה מדובר ב"מחבלים בלי דם על הידיים"

אז עדיין "בלי דם על הידיים"? אחד המשוחררים בעסקת טננבאום, לואי סעדי, הפך למנהיג הג'יהאד האסלאמי בשומרון והיה אחראי לפיגועים במועדון סטייג' ובקניון השרון (12 הרוגים). ה"עדיין בלי דם על הידיים" הוצא מהמחזור ב 26.10.05.

חייבים. אם כן, להגדיר את המיתולוגיה. מחבל "בלי דם על הידיים" איננו המדריך לשעבר של צופי רמאללה. הוא מחבל שמתוך סיבות נסיבתיות- לא היה במקום, לא התמצא בטכניקה, טעה באוטובוס - לא השתתף אישית ברצח. הוא חף בעל כורחו ולא לפי בחירתו. אף אחד לא יוכל למנוע שיממש את תשוקתו להרג.

אינני מותח ביקורת על הכרעתה של ממשלת שרון. אני סבור – ואלוהים יודע – שלהיות ראש ממשלה בישראל הוא תפקיד קשה.

מה שהייתי רוצה הוא שאלה המחווים דעה על עסקת קונטאר יציינו במדויק היכן הם היו בעסקת טננבאום. תמכו בה, הסתייגו ?

אבל עוד. כאשר יגיע הרגע הקשה של עסקת שליט כיצד יתבטאו. במלים שהנייר סופג כי אין לו ברירה? בשקרים, באי הבנות, בשכחה מכוונת. בזיכרון רע? בזיכרון מרושע?

או באומץ האזרחי שהיה לממשלת אולמרט, שנשאה באחריות להחזיר למדינה את מי שיצאו

בשליחותה ובצו צה"ל?

ישראל הייתה צריכה לעבור לסדר היום על חציית גבולה –שנקבע בהתאם לאו"ם – על ידי קבוצה הרפתקנית, לאפשר לאותה קבוצה את המשך ישיבתה על הגדר. כמה שהזיכרון חלש!

החיזבאללה היה לאורך הגדר כאשר מר מופז היה שר הביטחון ובוגי יעלון - רמטכ"ל. לא שמו לב לסכנות? הם היו באותן משרות כאשר נתניהו, גאון הכלכלה הישראלית הוריד את תקציבי הביטחון ואת חודשי האימונים. או מספיק להאשים את ברק על כך שהוציא את צה"ל מרצועת הבטחון וחסך עשרות הרוגים לשנה? כאילו המשך הישיבה ברצועת הביטחון היה עשוי לחסוך משהו כמו טבח מעלות ( 1974).

הפתרון הצבאי היה לסלק את המחבלים מהגבול. בנאומו בכנסת (16,07.06) הציע אולמרט 4 מטרות :

1. שחרור החטופים.

2. פסקת אש מוחלטת.

3. הוצאת חיזבאללה מדרום לבנון.

4. חיסול איום הטילים.

נחזור להערכת המלחמה. לכך שתי אפשרויות: 1) מאזן האבדות וההרס, 2)תוצאות.

ישראל איבדה במלחמה 121 חיילים, כולל החטופים. במלחמת לבנון הראשונה וה"מפוארת" - שרון שר הביטחון, רפול –רמטכ"ל – נפלו "רק" 678. יש לציין שמלחמה זאת הוכנה שנתיים מראש ורק חיכו לפרובוקציה שיספקו הפלשתינאים. ב12 השנים בהמשך עד לנסיגה מרצועת הביטחון נפלו עוד 1216 חיילים. איזו שגיאה הנסיגה של ברק !!! למה לא לתת לחיילים למות ?!

אבידות חיזבאללה במלחמה היו 500 לפי האו"ם ו 700 לפי צה"ל.

הקורבנות האזרחים בישראל היו 44, מתוכם 19 ערבים ישראלים, אחיו של חיזבאללה.

בלבנון היו בין 300 ל450 קורבנות אזרחים. המלחמה גרמה לתזוזות באוכלוסייה. 300000 פליטים בישראל, מיליון בלבנון. במציאות הקונקרטית של ישראל - עזרה הדדית, התנדבות, פתיחות -הפליטות הייתה חוסר נוחיות. בלבנון היה אסון.

התוצאות. המבצע הישראלית לכל הפחות בראשיתו, זכה בתמיכה בינלאומית, בהיותו תגובה להתגרות הזויה. זאת לעומת מלחמת לבנון הראשונה, שגונתה. לפי החלטת האו"ם חיזבאללה חויב לפנות את הגבול - ולהלכה את כל דרום לבנון. טילים לא ייתכנו שם. את מקומם של המחבלים תופסים חיילי לבנון ויחידות צבאיות של האו"ם, מצוידות היטב. לפי מקורות יודעי דבר חודש מלאי הטילים של המחבלים מצפון לליטאני. להלכה מאיימים על ישראל. הלבנונים יודעים, דרך הניסיון הסורי שלישראל יש חיל אוויר מצויד היטב ומאומן להלכה. לא נראה לי שהם מעוניינים להעמיד אותו במבחן. כבר אמר נסראללה שלו ידע מראש על התגובה הישראלית, לא היה פועל כפי שפעל. כך שנסראללה נובח אבל נזהר מלנשוך. מוטב כך, למענו.

לאחר שיקול לא נראה לי שמלחמת לבנון השנייה הייתה "ניצחון אלוהי". זאת הייתה מפלה ארצית לפאשיזם האסלאמי.

משהו, עם זאת, לא ברור. מצבו הציבורי של נסראללה אינו כל כך רע כפי שהיה חייב להיות לאחר שיזם מלחמה עם תוצאות כאלה. מנהיג האסלאם הפוטוגני והמצולם היה צריך להיות לא רק בבונקר, אלא בגלות ולאחר ניתוח פלאסטי, כדי שלא יזהו אותו. אבל הוא ממשיך לפעול ולהשפיע בפוליטיקה ההזויה של ארצו. חלקית מכיוון שגרסתו על ה"ניצחון האלוהי" הפכה לאמת של ההמונים הערבים. בתמיכה של חלק מהעיתונות הישראלית. תמיכה שאינני מבין.

הנושא יותר מסובך. דעת הקהל הערבית אוהבת חדשות טובות אשר הופכות מפנטזיה למציאות וירטואלית. לא רק דעת הקהל. כמאל עבד אל נאצר – מת לאחר זמנו - האמין בסיפורי שר המלחמה שלו על מלחמת 1956 ונפל, בהתאם למלכודת 67.

נסראללה מדבר על כורי עכביש הישראליים והחמאס מאמינים לו. מקרבים כך את הפשיטה הישראלית לרצועה.

הערבים שרים לעצמם שירי ערש על מפלתה הקרובה של ישראל. מה שמונע מהם להגיע להסכם אפשרי- כמו בימי ברק-קלינטון. למה להגיע לפשרה עם האויב, אם התמוטטותו קרובה בוודאות הבטוחה של החלום.

חריג מעניין. הגיע לידיי מאמר של העיתון הערבי המופיע בלונדון, "אשארק אל אוסט" "מה קרה בזירת החיזבאללה" (13.7.08) אני מקווה שהמאמר יופיע בעיתונות ומסתפק בלקט עובדות :1)עוד בראשית המלחמה חיזבאללה ביקש מאיראן לטפל בהפסקת האש. אלה סרבו במשך הרבה זמן כי רצו לתת את התחושה של ניצחון שיעי על האויב הישראלי הבלתי מנוצח. הם גם רצו להכיר עד תום,ע ל חשבון הלבנונים, את הארסנל הישראלי. 2)ב31.7 מבקשים שוב הפסקת אש, כשיש כבר מעל ל500 שהידים. 3)בבינת גבייל איבדו יותר ממאה לוחמים.4 )רבים בעולם מאמינים ב"ניצחון האלוהי".

מהותית חיזבאללה היה הכבש שעלה כקורבן כדי שאירן תהיה יותר חכמה ויותר מוכנה להתקפה ישראלית או אמריקאית.

המאמר מעניין וקצת שונה מגרסה של יודעי דבר בעיני עצמם הישראלים.