אני עברי נאמן / אלחנן אליעזר רזניצקי
- Hilel Resnizky
- 1 בינו׳ 1970
- זמן קריאה 2 דקות
אני עברי נאמן
מלא אהבה לאומה
אותה רואה תמיד
בעוניה ובכאבה.
לעם בן אלפי שנה,
שהוריש לעולם
הנכס היקר, המקרא הנצחי,
ממנו ישו שאב.
כור אין סוף, אליו באים משוררים.
זו האומה שכה סובלת
בלי לדעת אשמה,
נודדת בעולם, שטופת הדמע
ואינה מוצאת חמלה.
מוות לישראל! קראו התליינים
צמאים לדם והרס.
יהודה דועך
בזרועותינו המדכאות.
שיכורי נקמה
היכו במצילות ובתופים.
אבל כאשר הוא דועך בכאב,
אני רואה בו מבט בוער,
ברק יהודי בעיניו,
האומר:
אני עברי נאמן!
עם יהודה! בניו של ישראל!
אל תבקשו רחמים,
אל תשלו נפשכם.
קיראו תגר בעוז
לאיום ולקלס
לא תמותו, אחיי.
אתם יהודה, הבן של, ישראל
ראיתם תהומות
מול כפות רגליכם,
שלהבות המוות
לחכו את גופכם,
פגיונות מורעלים
נתקעו בבשרכם,
סד הברזל לוחץ על החזה.
ראיתם את המוות
- בעיני זכוכית, מפלצת תאבה
משחיזה מלתעות.
הוא רצה לטרפך.
ישראל המסכן
אבל מה זה !
דבר לא יישמע קורה לכם, אדום!
למה פני האימה!?
האגרופים הקמוצים!?
העצבים המתוחים!?
השערות המסומרות!?
חזון תעתועים נראה לכם,
בני רשף צמאי דם.
יהודה, שאמור להיות קורבן,
עדיין חי.
עפעפיו העצומים
נפתחים והוא קם
מנער רעמתו של אריה מעונה,
בברק יהודי בעיניו
הוא קורא:
משקרים בני בלייעל, משקרים אלף פעם!
לשווא שנאתכם בת אלפי השנה,
בני אדום.
הכול לשווא.
שילחו אותי אל פסגת ההימלאיה,
זירקו אותי אל הר געש,
שיהפוך לאפר את גופי.
עדיין לא אמות.
יהודה אינו הגוף הגווע,
יהודה הוא הנפש, המחפשת הגוף,
היא נפש נודדת, פורשת כנפיה,
כאשר את גופה עודם מענים.
וכאשר הגוף מוטל על הקרקע
הנפש היא קמה, זועקת:
אני עברי נאמן !
עובר לו הקול
וההד לו עונה:
אני עברי נאמן!
***
אלחנן אליעזר רזניצקי (אוקראינה 1895 - ארגנטינה 1968).
מספרדית הלל רזניצקי.
אני מביא שיר זה, שכתב אבי ז"ל בשנות השלושים של המאה הקודמת, כתעודה ועדות לרוח הלאומית שפעמה בקרב יהדות ארגנטינה. יש קשר בין שיר זה והעובדה ששלושה מבניו של המחבר חיים כיום בישראל.
פרלה - פנינה רזניצקי, אחותי – דיקלמה שיר זה, בהיותה ילדה בטקס שנערך במושבה La Gama ב1931. היא שחזרה אותו מזיכרונה. אני, הלל, הכנסתי שינויים מעטים. מתוך זיכרון או אינטואיציה.
היו תעצומות רוח במי שכתב את השיר בשנות השלושים למאה הקודמת.
הלל 2004.
Soy un fiel hebreo / Julio Eleazar Resnizky
Soy un fiel hebreo
lleno de amor a mi nacion ,
que siempre veo
en miseria y dolor,
a ese pueblo milenario,
que al mundo lego
la Biblia sempiterna,
fuente excelsa do Cristo se inspiro,
infinito crisol do acuden los poetas.
Esta es la nacion que sufre tanto
sin conocer culpabilidad,
vaga siempre anegada en llanto
y nunca encuentra caridad.
Muera Israel¡ clamaban los verdugos,
avidos de sangre y destruccion.
Se extingue Yehuda
en nuestros brazos opresores!
y ebrios de vernganza
redoblaban los timbales y tambores.
Pero extinguiendose de dolor
una mirada ardiente veo,
en sus ojos ardiente fulgor
que dice
Soy un fiel hebreo!
Pueblo de Yehuda ¡ Hijos de Israel ¡
No imploreis misericordia,
no os hagais ilusion.
Desafiad arrogantes
amenazas e injurias.
No sucumbireis ¡
Seras Yehuda, hijo de Israel!
Ya visteis precipícios
a las plantas de tus pies.
mortiferas llamas ,
que tu cuerpo envolvian,
dagas en ponzoña ,
cuyas puntas te herian,
prensas de hierro, que tu pecho oprimian.
Ya visteis a la muerte
que con ojos vidriosos, voraz el monstruo,
sus mandibulas afilaba
devorarte queria
Pobre Israel.
Mas que es esto?
Algo inaudito os sucede, hijos de Edom
Porque esa cara de terror?
esos puños crispados?
Porque esos nervios en tension?
Esos cabellos erizados?
Vision os parece
luciferinos sanguinarios.
Yehuda ,vuestra victima presunta
vive aun!
Sus parpados cerrados
se abren. Se levanta
Sacudiendo su melena de leon maltratado,
y brillando en sus ojos judaico fulgor
Exclama
mentis perversos, mil veces mentis.
En vano vuestro odio milenario
hijos de Edom.
Todo es en vano!
Enviadme contra el pico del Himalaya,
arrojadme al volcan
que convierta mi cuerpo en ceniza.
Yo no habre muerto aun!
Yehuda no es un cuerpo que muere.
Yehuda es un alma, que busca su cuerpo
Es un alma errante, que tiende su vuelo
cuando a su cuerpo castigando están.
Y cuando yace su cuerpo tendido en el suelo
levantase el alma y grita
Soy un fiel hebreo!
Corre la voz
y el eco repite
Soy un fiel hebreo!
コメント