זה זמן רב, למעשה מאז שיש לי תודעה פוליטית, אני קרוב יותר לשמאל הציוני מאשר לימין. מאז אני גם יודע שהיהדות, בשונה מהנצרות, שופטת את האדם לא לפי רעיונותיו, כוונותיו, רצונותיו, אלא לפי מעשיו. אף אחד אינו אשם במחשבותיו.
בתפיסה זאת ולמרות שהייתי רחוק מהאידיאולוגיה הרביזיוניסטית, הערכתי את הנוהים אחרי תפיסה זאת והיו מוכנים לפעול לשלם את המחיר, שהיה לעתים טראגי, על מעשיהם. דוד רזיאל, המפקד של הארגון הצבאי הלאומי (היחידה הצבאית הרביזיוניסטית) נהרג בעיראק, כשותף לאנגלים, לאחר שתפס שהייתה זאת מלחמה לחיים ולמוות נגד הנאציזם. דב גרונר הוצא להורג על ידי שלטונות המנדט לאחר פעולה צבאית נגדם. כאשר אניית הארגון "אלטלנה" הופגזה על ידי צה"ל, מנחם בגין, אז המפקד, מנע את מלחמת האזרחים.
אלה היו ימי הכרעה ועתיד העם היה על המאזניים. הגורל הוכרע על ידי בני אדם אמיצים ובעלי ערכים. כאלה היו בימין הישראלי ובוודאי גם בשמאל.
תפיסות אלה אפשרו לי לקרוא בעניין את הרומן ההסטורי של זאב ז'בוטינסקי, "שמשון", אליו אחזור לאחר זמן. אוסיף שהכינוי הספרותי של ז'בוטינסקי היה "אלטאלנה". זאת מלה איטלקית שמשמעה נדנדה (מהסוג שבה זה עולה ומולו רעו יורד) מלה בלתי צפויה למי שדגל באימון הצבאי והמבנה ההיררכי של הנוער היהודי.
הוויכוח בין שמאל וימין שריר וקיים, על נושאים אחרים. ראוי להתייחס אליו במאמר אחר. רצוי לקבוע שתנועת העבודה הייתה בהנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל מ- 1930 עד 1977. היו לה הישגים. לדוגמה הקמת המדינה.
בריוני בית"ר ירושלים רוצים להציג את הויכוח במונחים פוליטיים. כאילו רצח רבין היה חלק מפלוגתה מפלגתית. יש מי שמנסה להבין אותם: "מסכנים. הם ממורמרים בגלל מצבם הסוציו-אקונומי".
הייתי מעוניין לעיין בחשבונות הבנק שלהם.
אבל הרצח לא כוון נגד הרעיון אלא נגד אישיותו הממשית של רבין. כל אדם אינו אלא סכום מעשיו. גם רבין. קצין הפלמ"ח, רמטכ"ל במלחמת ששת הימים. פעמיים ראש ממשלת ישראל. כן. גם אחר מאדריכלי אוסלו. אבל לא היחיד. פרס, גם הוא מאדריכלי אוסלו עבר לפניו מול הרוצח, שהעדיף את רבין. לא כי היה אידיאולוג, אלא כי היה ראש ממשלה ובגלל מעשיו ואישיותו היה יכול להפוך את אוסלו למציאות. סארמיאנטו (Sarmiento) אחד מנשיאי ארגנטינה אכן אמר "את הרעיונות לא הורגים". אבל הורגים את מי שיכול לממש אותם. רבין היה אדם אמיץ ובעל ערכים. לכן רצחו אותו.
בגלל מה שהיה לו משותף עם דוד רזיאל. לא בגלל רעיונותיו אלא בגלל האפשרות שיגשים אותם.
רעיונות אוסלו לא נעלמו. אבל יותר מעשר שנים לא היה מי שיגשים אותם.
רצח רבין אינו חלק מפלוגתה מפלגתית. בריוני בית"ר אינם מבטאים אידיאולוגיה. הם מצדדים ברצח כנשק פוליטי. זה אינו אותו דבר.
השר רחבעם זאבי נרצח אני יכול להגיד בהקלה, על ידי ערבים. בלוח בתי הספר בישראל יש יום לזכרו. לא בגלל האידיאולוגיה הימנית שלו, אלא מכיוון שנרצח בהיותו שר בממשלת ישראל. כיצד היו מגיבים בריוני בית"ר, אם מישהו היה שורק בטקס לזכרו או היה מופיע שלט לטובת הרוצחים? הרוצח של שר בממשלת ישראל ראוי יותר או פחות לגינוי בהיותו יהודי?
מנחם בגין שנמנע ממלחמת אחים לאחר הפגזת "אלטלנה" היה מאשר את הרצח? ראוי לזכור שרבין היה קצין צה"ל שלפי פקודת בן גוריון הפגיז את האנייה.
ז'בוטינסקי טבע את המושג "הדר" שקבע כללי התנהגות לחניכי בית"ר. לא נראה לי ש"הדר" כולל רצח של ראש ממשלה במדינה יהודית.
אני מוסר את המצוות הכלולות לפי הרומן "שמשון" כמורשת הגיבור. לקראת סוף הרומן אומר שמשון (=ז'בוטינסקי) "שלוש הן המצוות שתמסור להם בשמי: לצבור ברזל, לבחור מלך, ללמוד לצחוק". שתיים מן המצוות הגיוניות מאוד בהקשר ההסטורי. הפלשתים הביאו ממקור מחצבתם (כרתים?) את טכניקת הברזל שמעניקה להם עליונות על העברים. רק אימוץ הטכנולוגיה החדשה יאפשר מלחמה יעילה בגויים. גם בחירת המלך שתאפשר איחוד השבטים. אצל ז'בוטינסקי קיים גם
עקרון הסמכות.
איני יודע אם בריוני בית"ר קראו את ז'בוטנסקי. אולי הם סבורים ש"ספרים נושכים"
אבל את המצווה השלישית הם קיבלו, אולי באוסמוזיס. והם צוחקים
צוחקים על הדמוקרטיה הישראלית.
Comments