אגדת הסיפן

לשילה, הלית ונעם בחיבה.

הנסיך פרידליך (Friedlich) גדל מוקף אהבה. יהיה זה בגלל האהבה או בגלל המזון, הנסיך התפתח היטב. ילד בריא, גבוה לגילו ושרירי.

מילדותו, עוד מהיותו פעוט התגלתה בו תכונה מוזרה. הוא לא אהב צעצועי מלחמה. ילדים אחרים אוהבים לקחת את חיילי העופרת – או את חיילי העץ - ולסדר אותם כיתות – כיתות, מחלקות - מחלקות אלו מול אלו. הוא סלד ממשחקים אלה ולא מצא בהם עניין. גם חרבות לא אהב. יש ילדים שלובשים שריון, חוגרים חגורה וחרב בצידה ויוצאים לדו - קרב מדומה. האביר השחור מול פרש הירח.

לא כן פרידליך, הנסיך הקטן פרידליך.

לעומת הילדים האחרים תאבי הקרב, פרידליך אהב לבנות. במקלות ובלוחות עץ צבעוניים הוא בנה בתים והציב בהם דמוית של תושבים. בנה טירה מלבנים ומסביבה חפר חפיר אותו מילא במים. מעליו גשר הניתן להרמה.

ככול שפרידליך גדל וגבר שכלל את בנייניו והוסיף המצאות.

המלך דאג. עוד מעט יהיה בן שתים עשרה ואין לו הכישורים של אביר. הילד גדל מהנדס ולא איש מלחמה. שכר לו מורים שונים. פרידליך קיבל, אם כי לא רצון, שיעורים בגרמנית, לטינית ויוונית.

הקשיב לשיעורים בחשבון ובהנדסה, לאחר שהמורה הסביר לו שמקצועות אלה יעזרו במלאכות הבניין המגוונות. אבא הביא לו מורה איטלקי לשירה ולמחול. פרידליך היה משועשע. היה לו קול ערב וזימר עם המורה.

המורה לסיף לא הצליח להלהיבו.

הנער היה חזק, גבוה, חסון.

מה יקרה אם יריב יתקיף אותך בחרבו? - התגרה בו המורה לסיף - והרים את חרבו פיף - פאף, פיף – פאף - קפץ הנער והלם בו בידיו.

- מי שיש לו ידיים חזקות בשביל מה לו החרב?

המורה לסיף הסביר לו את יתרונות הנשק, אבל פרידליך קיבל את הכול בהסתייגות.

- צודק אדוני, אך החרב עלולה לפגוע. הנה הכיתיך פעמיים באגרוף חשוף ולמעשה לא נפגעת.

אלוהים העניק לנו ידיים, אנחנו לקחנו חרבות בידינו. לרעתנו.

- זה דרכו של עולם, הנסיך. הבא להורגך השכם להורגו.

- אך זאת לא דרכי, המורה.

- אבל עליך לקבל את שכר אבי. אני אלמד.

כך למד הנסיך ללא חשק, את מלאכת הסיף.

המלך דאג. הנער גדל גבר, גבר חזק אבל לא אביר. יתר אבירי הארץ יצחקו במלוא פה על דוכס שאוהב גשרים ושונא מלחמות.

פעם אחת הגיע אליו היהודי שדאג לספק את הסחורות מהמזרח. יהודי חכם. מה יפסיד אם ישאל?

היהודי שמע על הנער ששונא משחקי מלחמה ועשוי לרשת את השלטון בדוכסות. כיצד יגן על עצמו? כיצד ישמור על הדוכסות?

הרהר היהודי וענה:

- אל נא יכעס אדוני. אני אביא אמרה מהביבליה שלנו: "חנוך לנער על פי דרכו". כך כתוב במשלי כב, פסוק שש. ובהמשך "גם כי יזקין לא יסור ממנה". מה שאתה משיג בשיתוף ולא בכפייה, הוא אשר יישאר בלב הנער.

אל ידאג המלך. מי שכך כתב הוא שלמה המלך ובנך נושא את שמו. הלא פריד (Fried) זה שלום. פרידליך יבנה את הדוכסות "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח (זכריה ד; פסוק שש). הדוכס, אתה מכיר אותי כסוחר, אבל יש לי גם כרמים. יש מי שמעצב את הגפן על ידי גיזום. אני מעדיף לכוון את הענפים. אולי איני טוב ככורם, אני מאמין שאני אבא טוב. תן לנער לגדול כדרכו.

לא ידע הדוכס אם צדק היהודי, אך לא רצה לריב עם בנו, שגדל ויפה.

באמת למה לו לדאוג? בלי חרב ובלי פגיון ידע פרדליך לרכוש לו מעמד, ביד חזקה ובזרוע נטויה. מי שהתגרה בו חיבק אותו הנסיך בזרועותיו עד שהכיר בכוחו. היו לו ידידים צעירים בני גילו שהעדיפו לשבת ולשיר על פני הטורנירים של האבירים.

על יד הטירה התחיל הנסיך לטפח גן. פרגולה וממנה יצאו שדרות עצי תדהר, מזרקות, ערוגות פרחים, גם כאלה שעוד לו התאקלמו באירופה. דרך הסוחר היהודי הגיע לגננים בים התיכון ובחופי אפריקה. היה גאה בסיפנים שעד אז לא ניטעו בשווארצוואלד. המלעיזים ידעו לספר שהנסיך מדבר עם הסיפנים.

- עוד מוזרות של העלם הפייסן - ריכלו אנשי החצר.

למלך היו תוכניות. מעבר לנהר יש דוכסות שכך נקראת, הדוכסות מעבר לנהר. לדוכס הייתה בת צעירה, בערך בגילו של פרידליך, הנסיכה ביאטריקס. נישואין מכובדים עשויים להביא לאיחוד הדוכסויות ולהעצים – בלי מלחמות – את שלטונו של פרידליך.

האדם מתכנן והאל מחליט. המלך מת, לפני שלבנו מלאו שמונה עשרה שנה.

האינטריגות שכל עוד המלך חי היו רק גחלת לוחשת, מפאת כבודו, הפכו ללהבה. חלק גדול מהאצילים רצו להתפטר מהעלם החביב והפייסן.

המבטים פנו בתאווה אל הדוכסות שמעבר לנהר ובציפייה דרוכה לעבר ריכארד פון שטראסנברג. הוא היה נשוי לאחותו הבכירה של פרידליך. תפיסת השלטון תהיה כמעט חוקית. בהנהגתו של ריכארד תפנה הדוכסות את כוחותיה אל עבר הנהר. גם שם מת הדוכס והיורשת היא עלמה צעירה, טרף קל לכוחותיה של שווארצוואלד.

רק מכשול אחד בדרך של הקושרים, וריכארד בראשם, הנסיך פרידליך אוהב השלום.

נדברו הקושרים ביניהם. הנסיך נוהג לשבת עם ידידיו, אוהבי הזמר בפרגולה שבגן. לשם הם יגיעו, לאחר ארוחת הערב, וחרבותיהם בידם ויכריזו על דוכס חדש ועל הפלישה לעבר הנהר. לא תהיה התנגדות. הלא הנסיך וחבריו יהיו נטולי נשק, יונים תמימות שמצפות לציד.

וכך קרה.

הקושרים הגיעו אל הפרגולה בערב.

- יחי הדוכס החדש, ריכארד פון שטראסנברג - קראו הקושרים והפנו את חרבותיהם אל פרידליך וחבורתו.

ואז קרא הבלתי ייאמן. עלי הסיפנים נעקרו מהערוגות ונצמדו, בצורתם כחרבות בידי הנסיך וידידיו.

- חרב לפרידליך ולשלום הממלכה - קראו אנשי הנסיך.

לקושרים לא היה כעת יתרון. לעומת זאת רוח גבורה והתלהבות אחזה בפרידליך וחבורתו.

פרידליך הבין את גודל ההפתעה.

להכות ולהכניע, אך לא להרוג! קרא.

הקושרים נוצחו. אך לא היו הוצאות להורג.

גם לפרידליך היו תוכניות לגבי עבר הנהר. הוא ביקש את ידה של הנסיכה ביאטטריקס וזאת נעתרה לו. הנישואין התקיימו ברוב פאר והדר. פרידליך קנה מתנות לכלתו מ"היהודי שלו" וזה הוסיף בחפץ לב מתנות משלו. שמח שעצתן נמצאה נכונה ושהדוכס האב יכול לנוח בשקט על משכבו.

הארצות בשתי גדות הנהר התאחדו למדינה אחת. "שתי גדות לנהר, ובכל אחת תבחר".

פרידליך בנה גשרים בין שתי הגדות. הוא גם בנה ארמונות וטירות ושרטט גנים, כמו זה שבו הסיפנים הכריעו את הקרב.

העם קרא לו "פרידליך דר מאואר" (Friedlich der Mauer) פרידליך הבנאי, שהוא תואר יותר יפה מ"פרידליך הכובש".

**ובכל זאת כדאי לזכור את הפתגם הספרדי: "A Dios rogando y con el mazo dando" לאלוהים התפלל והכה במקל!

(2009)