אגדת הכלנית

לשירלי, בחיבה ובתקווה

---

מושל היה בדמשק, נווה המדבר. היה כפוף לקיסר אשר בבירה. אבל הבירה הייתה רחוקה והוא, המושל, היה רב עוצמה.

בן יחיד היה לו. בן שנולד לו בנעוריו. אשתו מתה סמוך ללידה. נשא אישה אחרת אך קללה כנראה רבצה עליה, כי היא לא ילדה לו.

רבות התפלל המלך ואשתו החדשה. האל שמע את התפילות אך סגר את רחמה.

נשאר המלך עם בנו היחיד, אשר אהב. העתיר עליו, מלוא חופניים, כל מה שידו השיגה מעושרו של עולם.

גדל הנסיך של דמשק כעלם יפה תואר. שערות שחורות, עיניו שחורות ועמוקות, כבריכות לחוף תמרים בערב, זרועותיו ורגליו מעוצבות כפסל של אליל יווני. לבושו היה הדור, אך לו לבש סחבות לא היו יכולות העיניים לשבוע את יופיו.

ניסה המושל לחשל את אופיו, לחסן את רוחו, לנטוע בו העוז הנחוץ לשליטים רבי כוח וגלויים

לסכנות. שכר למענו אומני סיף ופרשים זריזים שילמדוהו את מלאכת הרכיבה ואת חוקי החרב.

הוא למד. אך רוחו לא חושלה ואופיו לא חוסן. רפה היה, כגומא וכסוף הנותנים לרוח לאחוז בהם ולטלטלם.

תוכניות היו למושל דמשק על בנו יחידו אשר אהב.

הרחק מדמשק מזרחה, במדבר, שוכנת תדמור, אשר היוונים קוראים לה פלמירה, על שם הדקלים. מושל בה אדם רב כוח, אדיר נכסים, גדול השפעה.

רצה מושל דמשק בברית עם שליט פלמירה ההדורה למען ייטב לשתי הארצות.

כרת ברית פוליטית, חתם הסכם צבאי, והידק את קשרי המסחר.

אך ידע את כוחם של קשרי הדם.

ידע גם שלשליט פלמירה יש בת. בת יחידה.

יפהפייה. תמירה. עיניה שחורות ועמוקות, שערותיה שחורות כעורב, איבריה מעוצבים כאלה מימי קדם, והיא כאחות לבנו. והיא עלמה חזקה, שעיניה רושפות אש.

אכן. הבן ישא את נסיכת פלמירה לאישה. הנישואין יחזקו את הקשרים. בבוא היום ימשלו שניהם על שתי ארצות המדבר.

הכול סודר לקראת הכלולות.

אך סוד היה לבן שלא גונב לאיש. כמעט.

ברכיבתו, כמצוות המורים, ברחובות דמשק, כרמיה ושדותיה פגש פעם נערה.

נערה שונה מכולן. שונה ממנו.

ליד הנהר פגשה. היא שם כיבסה בגדים. אמה הייתה כובסת והיא עזרה לה, כמיטב יכולתה.

בת יחידה הייתה לאימא האלמנה.

לא. היא לא הייתה כל כך יפה כנסיכת פלמירה. גם לא שחורת שערות.

שערותיה אדומות, בצבע הנחושת. על פניה נמשים. עיניה ירוקות.

לא הייתה כה יפה כנסיכת המדבר. אך ביופייה הוא נתפס. בשלהבת שערותיה נדלק לבו.

מאז הוא דהר אליה, אל הבקתה בפרברי דמשק הבירה, ממלא בקפידה את הוראות המורה לרכיבה וגומא מרחקים. אליה.

חודשים התראו בחשאי על גדות הנהר. הוא ניסה לשכוח את תוכניות אביו. בראשיתן היו רק תוכנית מדינית והוא עדיין לא הכיר אותה.

אבל בינתיים התוכניות הלכו והתהדקו, הלכו והתעדכנו. לבשו פרטים. נקבעו תאריכים.

הם חשבו שפגישותיהן אינן ידועות, שאיש לא יודע על אהבת הסתרים ליד הנהר, אך עוף השמים הוליך את הקול והכובסות נשאו איתן את חדשות הנהר, יחד עם הכביסה הנקייה, של האדונים.

המושל קרא לבנו יחידו, אשר אהב.

בפיו היו מלים קשות, קשות מצור.

- חורש סתרים אתה. אני עושה למען עתידך, למען עוצמתך. הלא יודע אני שאתה רפה, שקשה לך להתמודד עם האויב. אני כורת בריתות, מחזק את שלטונך לעתיד, יוצר חומה מסביבך. ואתה הולך להתנשק עם אדמונית שער ליד הנהר. הולך אחרי החשק.

- הולך אני אחרי זאת שלבי הולך אחריה, אבא.

- בתה של כובסת!? נכדתה של כובסת!

- את האושר אני מחפש אבא, לא את הכוח ואת הכסף.

- אין אושר בלא כוח, בני. רק אם זאת תדע, תוכל להיות מלך.

אמרנו בראשית דברנו שהעלם היה רפה. בעתיד לא יוכל לעמוד מול האויב. גם מול אביו לא עמד. קיבל את דינו. נפרד מאהובתו אדומת השיער לטובת אשתו לעתיד, נסיכת פלמירה.

המושל לא שקט על שמריו. איש נחרץ היה, כפלדה כחולה. מכה כמו פטיש על סדן המציאות.

לא סמך על בנו.

אם הבת תישאר, הוא ימשיך לבוא אליה, בסתר הגלוי לכל עוף השמיים.

יביא חרפה לעצמו, הרס למשפחתו. נזק לארצו.

האדמונית והנער ייפגשו, אנשי החצר יתלחשו, ליצני השוק יחדדו לשון, זמרי הפונדק יחברו רומנסות על הפחם השחור והאש האדומה.

לא.

לא בחייו. לא כאשר יש כוח במותניו ועוז במחשבתו.

קרא לכובסת ולבתה. ציווה עליהן, ללא עוררין לצאת אל פלמירה הרחוקה, שם המושל זקוק להן ולמלאכתן.

נתן להן זמן להיפרד. אף ממון נתן להן לדרך.

הנערה נפרדה מאהובה, שבכה עליה כנער, כי לא יכול היה לשאתה כגבר.

לראש השיירה אשר יצאה לכיוון פלמירה נתן המושל הוראות סודיות.

- מלא אחריהן בלי היסוס. הן מדובר בטובת המדינה. בחוסנה, בחוזקה. אל תיתן למחשבות

להטות אותך מדבריי, בהן התשועה למדינה.

השיירה יצאה בדרכה לפלמירה. בסיום היום השני למסע חנו, כמקובל, חניית לילה.

אך בחצות, לפי הוראות ברורות ודקדקניות של ראש השיירה קמו כולם, פרט לכובסת ובתה והמשיכו בדרך.

למחרת כאשר קמו ראו שתי הנשים שהן לבד בשדה, במדבר. הן הבינו.

זה היה בחודש אב.

חמת מים אחת הייתה להם, כמו להגר. והשמש הייתה חזקה והכתה בהן בלי רחמים.

ניסו למצוא מסתור, ללכת בלילה, לחזור לדמשק. חמת מים אחת הייתה להן, כמו להגר.

והשמש הכתה, אדומה.

כששעתן קרבה הן שכבו וחיכו לישועה.

אך מלאך לא היה. באר לא נמצאה. אולי כולם היו עסוקים במזמורי תהילים.

האדמה כיסתה אותן. את הממון שנתן להן המלך, את חמת המים הריקה.

באלול נשא העלם את נסיכת פלמירה. הכלולות נחגגו ברוב פאר בשתי ערי הבירה, כראוי לבני זוג עשירים ויפים. קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.

בשבט עלו מהאדמה הכלניות.

הכלה הזנוחה חזרה והציצה, לראות שוב את אהובה.

כלה אדומת שיער, אשר כתם שחור בלבה.